כמה אפשר לתת מעצמך ולא לקבל חזרה... לא ככה ראיתי את חיי הנישואים שלי

מאיפה אתחיל? כ"כ הרבה כאבי ראש , דילמות.. פשוט בא לי לברוח מהכל..
אני נשואה 13 שנה עם 4 ילדים קטנים ומדהימים. בעלי בשנות ה40 ..יחסיי עם בעלי במצב גרוע הייתי אומרת. אין תקשורת וגם אין עם מי לדבר גם כשמדברים, כל הזמן בצב של פרצוף תשעה באב.
הוא קר ומנוכר, קר אליי ולילדים, עצבני עד כדי מצב שזורק דברים בבית, כל דבר שנמצא לידו { כסאות, שעונים שעל הקיר..וכ"ו)) אלימות מילולית כלפיי וכלפי הילדים שבעצם על כלום ושום דבר.. { המשטרה היתה מעורבת אבל לקחו אותו והחזירו אותו.. לא עשו עם זה כלום) [את המשפחה שלי לא שיתפתי מאחר כולם שקועים בעצמם והם לא רוצים להתערב בכלום) הוא קם עצבני , הולך לעבודה וחוזר עצבני והילדים נמצאים במקום שיש להם אבא שכל היום צורח עליהם , לא מרעיף להם שום ולו טיפה אהבה. הילד בא אליו כדי שירים אותו והוא בתגובה " תזוז ממני" אין לי כח אליך.. הילד רואה טלויזיה בסלון , מעיף אותו לחדר שלו לראות כי יש לו משחק..ואני? מגוננת עליהם , עוטפת אותם בים אהבה, לא חסר להם כלום בחומריות ואני מתחילה להתעמת עם בעלי על היחס המזלזל כלפיהם ,עליי ועל חוסר אהבה ( מגיעה למצבים שאני אומרת לו תחבק אותו , תתייחס לציור שהוא מראה לך) יש בדיקות שגרתיות לאחד הילדים ומאחר ועדיין לא עברתי טסט ( לומדת) אין לי יכלת לנהוג. וצריכה את עזרתו כי הבדיקות רחוקת מאזור מגוריי. והוא? זה לא מעניין אותי יש לי מלא עבודה..אני מבקשת ממנו ומסבירה לו כמה זה חשוב.אבל הוא מבחינתו נשוי לעבודה...אמר לי בפירוש .העבודה אצלי בעדיפות ראשונה.. משתדלת לא להגיע לעימותים איתו ליד הילדים אבל אי אפשר שלא, שכל יום זה כבר נהפך לשיגרה כואבת ומתסכלת.ואז שזה מתחיל הריב נהיה קשה יותר, אני רואה כמה הם מפוחדים ממנו , נשבר לי הלב לראות אותם במצב הזה.. מה שווה כל החומריות עם מצב שכזה.
מה עם היחס שלו אליי?..בעלי כמו מלך בבית.. נפל על אישה שנראת טוב, מבשלת דואגת לילדים, כביסות, מכינה לו בגדים למקלחת שחוזר מהעבודה, אוכל לעבודה..אוכל עד הפה גם שחוזר מהעבודה .. עושה את זה באהבה כי אני טיפוס שאוהב לתת מעצמי ..גם סקס לא מחסירה ממנו, ( אני טיפוס מיני) אני לא מאלה שמתרצות .. כאבי ראש וכ"ו והוא מעיף אותי ממנו ואומר לי " מה את שרמוטה שכל היום את רוצה סקס? .. לכי תהי עם גברים אחרים וכאלה. למען האמת אני לא נהנת ממנו, אין לי אהבה אליו , לא משיכה כבר ומכל מריבה איתו יורד לי ממנו עוד יותר.. רוצה שיהיה לו טוב, ושירגיש שיש לו אישה בבית בכל מובן המילה.. כן, אני טובה מידי. אני יכולה לצאת חופשי מהבית כמובן אחרי שהילדים ישנים והוא נשאר( כי לא רוצה לבוא לשום מקום יחד.) ולחזור אחרי 4 שעות והוא לא ירים טלפון או ישאל לאן את הולכת.. ?! ..אני טיפוס עם מלא ביטחון עצמי , שאוהב חוש הומור חברותי ..ותקשורתי וכשאנחנו הולכים למשפחה שלי לחגים או סתם לשבת הוא יושב בצד , לא מתחבר , שקט.. מנסה להכניס אותו לשיחה וכלום.. מבאס אותי שכולם צוחקים , מדברים והוא בכלל לא.. ואז הוא פתאום מחליט ללכת לבד הביתה ומשאיר איתי את הילדים.ואז אחותי מחזירה אותי הביתה מאוחר יותר..מרגישה בזוגיות אבל בעצם לבד.. אני כמו אוויר .. יודעת בוודאות שהוא לא בוגד( ולא, אני לא מחטטת לו בטלפון) אבל הוא שם לי בטלפון שלי את הווטסאפ של העבודה שלו כי אין לו עצבים לחפירות אצלו... שאני יודעת איפה הוא בכל רגע , מתי מסיים .. וגם שהוא בבית הוא לא יוצא לשום מקום..בשורה התחתונה הוא לא. דיברתי איתו מלא פעמים על המצב להשתנות, להשתדל קצת יותר בשבילנו ובעיקר בשביל הילדים והוא כן, כן וכלום.. עובד ליומיים ואז המצב חוזר למציאות המוכרת.. אחרי כמה פעמים של שיחות החלטתי לשחרר אותו ורציתי להתגרש והוא לא היה מוכן לאבד אותי , שיתפתי את הגדול שלי בן ה10 שהוא חכם ובוגר לגילו בעדינות על ההחלטה והוא נענה בשלילי .. חשבתי קצת וחזרתי בי .. בשביל הילדים גם ככה הגדול שלי מאובחן עם בעיה ריגשית גבוהה, לא רציתי להחריף את המצב.. ביקשתי מבעלי שנלך ליעוץ זוגי הוא לא מוכן לשמוע על זה ומגיב בעצבים.. מה שלא עשיתי, לא עזר ולא עוזר.. התחלתי לחשוב עם עצמי והגיע הזמן שאולי אתחיל לחפש את החום ואהבה בחוץ , כי די לא מגיע לי לסבול , ניסיתי הכל מהכל ועדיין אני אוויר בבית.. מה הייתם עושים במקומי? אולי הגיע הזמן לקבל יחס בחוץ? בבקשה בלי לשפוט , לא יודעת כבר מה לעשות?.