טוב אז השאלה שלי לא הרת גורל...נכון אני בן 27 ועדיין גר אצל ההורים והשאלה הזאת מעט ילדותית אבל בכל זאת לא מרגיש שלם עם התחושות שלי לכן באתי להתייעץ...ההורים שלי טסו לחו''ל ל12 ימים ואני לא מבקש מהם כמעט שום דבר כי בכל זאת אני גר איתם ועל חשבונם...והם ממש הכריחו אותי להגיד להם מה אני רוצה שיביאו לי...אז אמרתי יש נעליים שאני רוצה לקנות ואני לא יכול המצב הכלכלי שלי לא מזהיר אני עם אותו זוג נעליים כבר 6 שנים בערך...והם גם שמחו שסוף סוף הסכמתי לבקש משהו שבאמת רציתי וכל-כך ציפיתי שיבואו איתם...כל יום שלחו לי תמונות של כל מיני נעליים אחרות שהם ראו שם והאמת שלא אהבתי זה פשוט לא הסגנון שלי..ז''א שהם הלכו וחיפשו והשקיעו מאמץ בחיפוש...ביקשו ממני למדוד את המידה המדיוקת...מדדתי...שלחתי להם שלחו לי תמונות של נעליים שכבר הבנתי שהם 3 ימים מחפשים בכל הזדמנות אז אמרתי אוקיי תביאו תודה רבה...וממש ציפיתי שיחזרו לפחות עם זוג חדש לא משנה כבר שזה לא הדגם שחיפשתי...ובסוף כלום...לא הביאו שום דבר בטענה שלא מצאו את מה שרציתי...כשכבר הסכמתי לאחד מהזוגות ששלחו...הרגשתי שרימו אותי...כאילו לא יודע להסביר את התחושה הזאת...אכזבה? סוג של השפלה? אין לי הגדרה...וגם כשאני משכלל את הכל אני לא יודע אם אני בכלל אמור להרגיש בסדר עם איך שאני מרגיש...מה אתם חושבים? כי בכל זאת עשו מאמץ...אבל חזרו בידיים ריקות טוב אולי חוץ ממצית טורבו של 7 שקל בארץ...אני ממש מעריך את המאמץ ואותם פשוט מרגיש חצוי לגמרי...במיוחד כשאמא שלי מראה לי שהיא קנתה לעצמה נעליים ואבא שלי גם קנה זוג לעצמו...מה אתם אומרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות