אחותי הקטנה לא רוצה להתקלח, לא מצחצחת ולא מחליפה בגדים כמה ימים. איך לשכנע אותה לעשות את זה?

אז היי. אני הילה (שם בדוי) ואני בת 14. אחותי הקטנה (בת 7) לא רוצה להתקלח. היא יכולה להישאר מלוכלכת עם שיער מגעיל וגוף דביק שנודף ממנו ריח רע במשך שבועיים. מצחצחת שיניים בטח שהיא לא, ואנחנו צריכים להילחם איתה בבוקר ולהוציא עצבים שבסוף לא מביאים לשום תוצאה.

היא אפילו לא מחליפה בגדים, ויכולה להישאר עם אותם בגדים ועם אותם תחתונים למשך כמה ימים. זה מגעיל אותי ומעצבן אותי כל פעם שאני מסתכלת עליה.

לדבר איתה זה לא עוזר. כל המשפחה כבר דיברה איתה - אפילו הדודה הרחוקה, כלום לא עוזר. מדברים איתה, מספרים לה מה יקרה אם היא תמשיך לא להתקלח, מסבירים לה, והיא? אותה תשובה שאנחנו מקבלים ממנה תמיד - לא ולא ולא, ואלימות. כן, היא מפעילה אלימות כלפיי אחרי שאני מנסה להביא אותה למקלחת. כל יום אני אומרת לה: "***, היום את מתקלחת" - והיא ממשיכה להיות בטאבלט שלה ולהגיד שהיא לא תלך בחיים.

ניסיתי לעשות איתה הסכמים. התפשרנו על פעם כן, לא, לא ושוב כן (לא שזאת האופציה האופטימלית, אבל זה המקסימום שהיא הסכימה) והיא לא עמדה בהסכם. עברו יומיים לאחר המקלחת, ושוב התחילו הבעיות ושוב היא התחילה להרביץ ולהגיד שלא תלך.

אני מיואשת כבר, וכך גם כל המשפחה שלי. אמא שלי חולה בסרטן (וזה לא הכי מפריע לי כן?) ככה שאין לה כוחות להתמודד איתה, אבא שלי בדרך כלל לא מתערב בחינוך שלנו... ככה שאני התקווה היחידה שנשארה עוד לחינוך שלה. כן, אחותה הגדולה שלומדת ועוד שנתיים בגרויות. סבתא שלי גרה בניין לידינו ככה שאנחנו מזעיקים אותה, אבל לא תמיד היא יכולה להגיע.

בכל פעם שהיא מסכימה סוף סוף להתקלח, אנחנו אומרים לה "כל הכבוד" וחוגגים את זה, רוקדים. אני מצלמת אותה ושולחת לקבוצה המשפחתית. זה לא אמור להיות ככה. ילדים צריכים להתקלח כל יום, ולחפוף פעם ביומיים. הנה, עכשיו 23:21, 25.9.2018 (וכתבתי סתם בשביל שאדע מתי כתבתי את השאלה הזאת) ואבא שלי ניסה ובקושי הצליח להביא אותה לצחצח שיניים.

אני לא רוצה שיקחו אותה למשרד הרווחה. ילדים כמוה מקומם במשרד הרווחה, ואני לא רוצה כי היא אחותי הקטנטונת והפיצית שאני כל כך אוהבת, אבל אי אפשר. אני כותבת את זה בעצבים ובדאגה בבת אחת. עכשיו אמרתי לה שתחליף לפיג'מה שלה, כי היא הייתה יומיים עם אותם בגדים, והיא אמרה ש"עוד פעם אני מתחילה" ושאני אפסיק. אני לא יכולה איתה יותר, אבל גם אוהבת. פעם זה הגיע למצב שאני ממש ממש התעצבנתי עליה וצעקתי ושרטתי אותה, במהלך סקנדל גדול בעקבות עניין ההיגיינה.

מה לעשות? אני באמת דואגת לה... לא רוצה שיהיו לה מחלות...