בורחת מאנשים ומהמציאות

היי חברים.
הסיפור הזה לא טרול זה סיפור אמיתי בבקשה תעזרו לי אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני כותבת פה עם דמעות בעיניים אני לא יודעת איך להסביר את המצב שלי כי יש לי כל כך הרבה בעיות .אני בכיתה י״ב סוף שנה ולא שמעו אותי אפילו מדברת בכיתה גם אם אני אדבר זה יהיה בשקט כששואלים אותי משהו .אני בורחת מאנשים ,בבית ספר ובעבודה שעבדתי בה בחופש כולם שנאו אותי שם , הייתי צריכה להתמודד עם אנשים ודברים שאני לא רגילה אליהם והתפטרתי כי לא הצלחתי היו לי לחצים ודופק לב חזק וסוף היום אני יוצאת משם ומרגישה שאני יכולה סוף סוף לנשום וככה כל החופש . בכל מקום שאני הולכת יש לי לחצים וחרדות ואף פעם לא היו לי חברים פשוט קשה לי להיות נורמלית תמיד אחפש משהו שיגרום לאחרים להתרחק ממני אני לא יודעת למה. אני פשוט לא יודעת מה זה להיות שמחה ומה זה בכלל אהבה , בגיל ממש קטן ניסו לאנוס אותי וזה היה פעמיים אבל אני ברחתי משם בבכי וזה היו אנשים שהיו קרובים לאבא שלי שגם הוא רע תמיד חושבת על זה ומרגישה שכל הבנים רעים לא הייתי מתקרבת ואפילו מסתכלת על בנים כי הרגשתי שיפגעו בי בכיתה ז-ח למדתי באולפנה והייתי חבורה של בנות שעשו עליי חרם וזה היה רק בגלל שהייתי שקטה ומופנמת פעם אחת שפכו בתיק שלי שוקו מקולקל שהרטיב את המחברות וספרים שלי וזה היה כל כך מסריח וכשהייתי עוברת לידם הן היו אומרות ״איכס יש כאן משהו מסריח איכס ״ והיו צוחקות וזה היה רק אחד מהמקרים שעשו לי אבל לא סיפרתי לאף אחד ,כל פעם שעשו לי משהו שיחקתי אותה כאילו אני לא שמה לב לזה . פשוט שנאתי את הבנות האלה ובנות בכללי תמיד חשבתי שכולן סנוביות וצבועות ובכיתה ט עברתי לבית ספר חילוני שזה היה עולם אחר לגמרי ששם היו נחמדים אליי פשוט העדפתי להיתרחק מהם והבנים שם היו לגמרי אחרת ממה חשבתי היו חמודים ואפילו ניסו לדבר להכיר אותי אבל אני התחמקתי כי הייתי נרתעת רק מלראות אותם.
מה שהבנות באולפנה עשו לי השפיע עליי עד היום אפילו זוכרת את הפרצופים שלהן .כשהייתי קטנה אבא שלי היה מרביץ לי ולאחותי הקטנה בלילה כשהוא חוזר עצבני ואימא שלי הייתה בוכה בצד ופשוט מסתכלת עד שהיא לא יכלה והתגרשה ממנו וכשהייתי בת 11 הוא טס לו עם בחורה יפה לארצות הברית וגר שם עד עכשיו . ואימא שלי כבר מעל 10 שנים שהיא לבד עובדת קשה (מנקה) בשביל הילדים שלה. אני לא רוצה שהיא תתאכזב ממני היא לא יודעת שום דבר ממה שעברתי היא חושבת שאני הילדה הכי טובה איבר בגלל החיוך המזוייף שרק לה אני עושה. לא בא לי שאפילו לשנייה אימא שלי תבכה או שתהיה עצובה בגללי . אבל העבר שאני מסתירה אותו מהמשפחה משפיע עליי ועל החיים שלי. אני עוד שנה מתגייסת ואני לא רואה את עצמי מתמודדת בכלל בצבא במצב כזה.