אני במצב הנפשי הנמוך ביותר שהייתי בו ב-27 שנותי.
מי שעד לפני יומיים הייתה אהבת חיי הודיעה לי פתאום שהיא כבר לא מרגישה "שזה זה", כך אחרי קשר של 9 חודשים בהם היא הייתה הכל בשבילי.
תמיד הייתה לי הרגשה שאהבתי אותה יותר ממה שהיא אוהבת אותי, אבל זה לא הפריע לי. אין חוק שאומר שחייבים לאהוב אותו דבר, כל אחד אוהב בדרך שלו,
והיא בעיני הייתה ראויה לכל טיפת אהבה שהייתה פנויה בלב שלי- הכל הופנה אליה בלבד.
לפרידה הזאת קדם שבוע שבהם הרגשתי שהיא הייתה קצת מרוחקת, אבל חשבתי שזו סתם תקופה של מצב רוח ירוד בגלל העומס שהיא הייתה בו ואני כרגיל פשוט ניסיתי להכיל ולתמוך, להקשיב ולהיות שם כמו תמיד. לא תיארתי לעצמי לרגע שהריחוק הזה נבע ממקום של לבטים של "האם להיפרד ממני או לא", ככה שכל הפרידה הזאת מבחינתי הגיעה כהפתעה גדולה.
אפשר לומר שאני מרגיש כאילו מת הבן אדם הכי קרוב אלי. בין רגע היא יצאה לי מהחיים, לא אראה אותה יותר, לא אדבר איתה יותר, לא אשמח את הקול שלה או אריח את הריח שלה. ואני פשוט לא יודע איך לשאת את התחושות האלה.
בחיים לא חוויתי דבר כלכך קשה. ואני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי.
אומרים לי שהיא לא שווה את זה, ושאני טוב מידי בשבילה- אבל כואב לי לשמוע את זה כי אני יודע שהיא הבחורה הכי טובה שיכולתי להשיג בחיי. אז גם אין לי נחמה.
אומרים שהזמן יעביר את זה, אבל אני לא רואה את זה קורה.
אני לא חושב שאהיה מסוגל עוד פעם לצאת לדייט. אני לא יכול לדמיין את עצמי עם מישהי אחרת, זה עושה לי בחילה.
ניסיתי להוריד אפליקציית היכרויות אבל אף אחת לא עושה לי את זה.
בא לי רק לבכות כל היום.
איך יוצאים מהלופ הרע הזה? איך מצליחים לצמוח ממשבר כל כך כואב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות