ממש מרגישה שאין לי אם מי לדבר... אין לי אחים ויש לי רק חברה אחת קרובה שלא כל כך יודעת מה קורה לי בבית. אמא שלי תמיד הייתה בן אדם שמח ורגיש אליי אבל בשנים האחרונות היא ממש השתנתה ונהייתה ממש לחוצה ואין לה יותר זמן אליי, היא כל יום חוזרת מאוחר מנקה את הבית והולכת לישון. אבא שלי תמיד היה יותר אגרסיבי, הוא מאשים את זה על ההורים שלו שתמיד לא היה רגישים, הוא כל הזמן חושב שבגלל שהוא עבר ילדות קשה אז גם אני צריכה לסבול. לא מזמן טסנו לחו"ל ואחרי שהיה לי יום ארוך התנהגתי ממש חרא ודיברתי אליהם ממש מגעיל והתנהגתי כמו ילדה מפונקת ואגואיסטית אחר כך אבא שלי צעק עליי באמצע המסעדה ושניהם ממש כעסו, אמא שלי אמרה לי שאני חרא של ילדה ושהיא לא רוצה לדבר איתי. אחר כך שהמשכנו לדבר על זה בדרך חזרה למלון אבא שלי בעט בי ונתן לי מכה בפנים, זה נגמר בשיחה מאיימת על זה שאני לא מעריכה כלום... אני חושבת שגם אני לפעמים מתייחסת אליהם ממש מגעיל אבל לא ידעתי שזה מה שהם חושבים עליי... בימים רגילים אבא שלי אף פעם לא מחבק אותי או אומר לי שהוא אוהב אותי הוא נותן לי מילה טובה, ממש קשה לי אם אמא שלי בגלל שאני מאוד רגילה להיות קרובה איתה וקשה לי עם הריחוק שנוצר בינינו בגלל העבודה שלה. אני לא יודעת מה לעשות, וההורים שלי אומרים שההתנצלויות שלי לא שוות כלום. כל פעם שאני מנסה להסביר להם את הרגשות שלי הם לא נותנים לי לסיים. אבל הדבר שהכי גומר אותי זה שאני בוכה וקשה לי הם מסתכלים לי בעיניים וצוחקים כאילו אני איזה ילדה בת 4 שמתבכיינת. בבקשה תגידו לי מה לעשות אני לא יכולה ככה יותר ולפעמים פשוט באלי לקפוץ מהחלון
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות