נשואים טריים - יותר מידי שקרים וסודות, אני עושה משהו לא בסדר?

אנחנו נשואים טריים וזוג יחסית בתחילת הדרך לפני שנה וחצי הכרנו והתחתנו לפני 3 חודשים
קבענו להתחתן ואז גם גילינו שנכנסתי להריון כרגע בחודש חמישי שמחנו ומאוד רצינו הוא אפילו רצה לפני כן
עברנו לגור אצל ההורים שלו בשביל לחסוך בהוצאות של שכירות בשביל להסתדר עם הילד כשיוולד ואז נעבור
אבל עכשיו אחרי שהחתונה עברה
אני מרגישה רוב הזמן מדוכאת וחסרת אונים מחיי הנישואים שלא חשבתי שיראו ככה
בעלי עובד במפעל ונמצא שם בדרך כלל עד שעות הערב ויוצא גם נורא מוקדם בבוקר וכשהוא חוזר הוא מעדיף להרגע ולצאת עם חברים לעשן מריחואנה וזה משהו שקורה על בסיס יומי ויום אחרי החתונה
הוא טוען שזה רק שעה שעתיים ביום וזה לא אמור להפריע לי.. ולפעמים הוא נשאר איתם שעות ארוכות מידי
נראה שהוא מעדיף הכל מאשר להיות איתי בבית
הוא משקר על הרבה דברים ולא תמיד נותן תשובות ישירות של עם מי ומתי יחזור כאילו אני לא אמורה לשאול את השאלות האלה
הוא שומר על הטלפון שלו בסודיות קשוחה מידי לטעמי ותפסתי אותו כבר 3 פעמים בזמן שהייתי במטבח בבית מענג את עצמו התעלמתי מזה כאילו לא ראיתי כלום אבל זה קצת זיעזע אותי
וכששאלתי אותו אם הוא צופה באתרי פורנו הוא אמר שאף פעם לא וראיתי אצלו בטלפון שהוא כן לא העמדתי אותו על השקר העדפתי לשתוק כמו תמיד
חייבת לציין שבתחילת הקשר עשינו את זה המון
ועכשיו זה ירד משמעותית מאז החתונה
אבל דווקא לי יש הרבה פעמים חשק ולו זה נראה שאין
וכשאנחנו כן עושים את זה הרבה פעמים זה מתחיל ונגמר בו ואני נשארת עם החשק הזה כאילו אני כלי לשיחרור יצרים שלו בלבד ולא יותר מזה
אני יודעת שהוא לא בוגד בי עם מישהי אחרת אבל אני לא סומכת עליו שלא תהיה אופציה כזאת ואני יודעת שאני אמורה לסמוך עליו הרי התחתנתי איתו והוא בעלי אבל מיום ליום האמון שלי בו יורד אני לא מאמינה כמעט לחצי ממה שהוא אומר
יש לו מסיבות רווקים של חברים והם כולם עושים אותם בחו"ל למספר ימים
לא רוצה להיות כלא אבל באמת לא חושבת שאם ילך אוכל להאמין שלא קרה שם כלום
נמאס לי לריב איתו נמאס לי להיות עצובה כל כך רוב שעות היום אני מרגישה חנוקה פה בבית של ההורים ובחדר הזה איתו
לפעמים אני מתחרטת כל הכל ורוצה כל כך ללכת מכאן קשה לי לחשוב על הילד שבדרך ולהיות כנה עם הפחד שלי שיוולד במיוחד כי נראה של בעלי בכלל אין רגישות בקשר להריון שלי וטוען שאני מתלוננת פשוט יותר מידי הוא אף פעם לא שואל ואף פעם לא נוגע ומנסה להרגיש או להיות חלק מהתהליך
ואני מנסה תמיד להבין אם אני טועה באיך שאני רואה את הדברים ואולי אני מגזימה כדי לא לפרק הכל כשיש לנו גם ילד עוד רגע
אבל האם זה תקין שיש לו כל כך הרבה סודות ושמירה על פרטיות ממני
שהוא לא משתף אותי כמעט בשום דבר
אולי אם היה פתוח איתי ולא נותן לי להרגיש שאני חיה עם שמירה על מסמכים ביטחוניים הייתי סומכת עליו יותר
התחתנתי איתו כי אני אוהבת אותו
אני יודעת שגם הוא אוהב אותי השאלה היא אם הוא אוהב מספיק בשביל החיים שחיברנו אחד עם השני כי הוא לא נראה מרגיש שלם איתי כדי לשתף אותי בחייו
לא הכל רע אצלו כמובן שהוא נותן לי ביטחון בשאר הדברים והרבה פעמים כשהוא איתי הוא הכי אוהב שיש ואני מכורה לחיבוק שלו ולצחוק ולסקס איתו במיוחד זה שהיה בהתחלה
מפחדת ממה שיהיה אם אני לא מבינה את המצב שלי ושאשקע בדיכאון עמוק מידי אם ימשיך ככה
אני עושה משהו לא בסדר?
תחושה כל כך חסרת אונים וכל כך מאמללת
מה לעשות איך לשמר את הקיים בלי לגרום לפירוק משפחה בתחילת דרכה
בבקשה תתנו רק תגובות שקולות כל מילה יכולה להשפיע