שמנה מחוזרת שמתביישת מעצמה, מה לעשות?

שלום לכולם.
אתחיל בכך שאסביר לכם איפה אני עומדת: אני שוקלת 85 על גובה 1.63
כן אני יודעת שזה על הפנים אבל איכשהו מתחילים איתי, גם באינטרנט וגם במציאות, יש כמה גברים בחיים שלי שהיו מאוד רוצים איתי זוגיות אבל אני לא יכולה לזרום עם אף אחד, הביטחון שלי בריצפה.
החבר הראשון שלי היה לפני כמה חודשים, אהבתי אותו אבל לא הצלחתי להראות לו אהבה כמעט, כן התנשקנו ואפילו עשיתי לו ב.. וירדתי לו.. אבל לא הרגשתי בנוח, הוא ביקש ואני בכלל לא שלמה עם המיניות שלי, לא חשפתי את הגוף שלי בכלל ותמיד עצרתי אותו כשהוא התחיל לגעת בי.
מעבר למשקל הגבוה יש לי שחלות פוליציסטיות ואני בן אדם פרפקציוניסט שמאוד חשוב לו איך הוא נראה, והייתי מתגלחת מגיל 10 אז כל השיערות שלי בגוף שחורות ועבות, גם בבטן, בישבן, בחזה, ואין לי כסף ללייזר, וחוץ מזה בגלל המחלה ההורמונלית הם יגדלו חזרה, ועד שיהיה בידיי מספיק כסף ללייזר אני אכנס לדיכאון מכך שאני לא יכולה להיענות לחיזורים.
יש לי גם שיער בפנים שהפריע לי כל החיים, וזה שיער עבה, סיימתי 12 טיפולים באמריקן לייזר שעלו לי מאוד יקר והמצב נשאר מאוד דומה, זה רק קצת עזר.
מעבר לבעיות עם המשקל והשיער, המבנה גוף שלי ממש לא מוצא חן בעיניי. בעבר שקלתי 100 קילו, אז מן הסתם עקב ההרזייה החזה שלי נפל והוא בצורה מזעזעת בעיניי, הבטן שלי מאוד בולטת, יש המון סימנים, אני ממש לא גאה בצורה של הישבן והאיבר שלי, אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
הרבה אומרים לי שאני יפה, יש לי פנים פרופורציונליות וגם כשאני עם בגדים אין שום דבר בולט במיוחד בגוף, כשאני מתלבשת יפה אני באמת נראת בסדר, אבל אני לא לובשת שורטים או גופיות, לכן כולם חושבים שמבחוץ הכל בסדר ואני לא יכולה להסביר להם כמה אני שונאת את עצמי ומתביישת.
אני יודעת שהגוף שלי לא כמו הממוצע וזה מטריף אותי! יש לי דרישות מאוד גבוהות מעצמי וקשה לי למלא אותן.
אני אוכלת מעט ולא מרזה, אני בדיכאון (גם בגלל שהבן זוג שהיה לי [חודש] נפרד ממני), גם בגלל שהצבא עשה לי גיהנום, אז אין לי חשק לצאת מהבית, ובטח שלא לעשות ספורט. וגם אם אעשה, אני מתביישת מחדר כושר, וכמה יהיה אפקטיבי לעשות תרגילים בבית? באמת שניסיתי כל החיים ואני פשוט לא מצליחה להתמיד! אני לא בן אדם ספורטיבי בעליל ואני אפילו שונאת את זה.
מעבר לכך יש לי חרדה חברתית, מגיל קטן אני לא אוכלת במסעדות ולא לייד אנשים כמעט בכלל, אני מאוד מתביישת באיך שאני נראת ומרגישה כאילו הגוף הזה לא שייך לי, ממש כמו טרנסג'נדר שמרגיש שנתקע בגוף הלא נכון.
תבינו, אני שמנה מאז שנולדתי, מעולם לא הייתי במשקל תקין, אני מתארת לעצמי מה תכתבו לגבי תזונה ואורח חיים וכמה זה חשוב לעשות ספורט וכמה זה בידיים שלי, אבל אני מרגישה כאילו משהו מבפנים דורש אוכל, כאילו זה שד שיוצא ממני אפילו כשאני שבעה, יוצא ששבוע אני לא אוכלת כלום ושבוע אני אוכלת דיי הרבה.
יש לי עבר של סמים ואלכוהול ואני בתקופה לא יציבה ועצובה, כל הזמן חושבת על האקס, למה לא נפתחתי אליו, למה לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו, למה התנהגתי אליו בכזאת קרות, הרי הלב שלי מאוד חם ומחכה לאהוב... והוא בדיוק הטעם שלי- אני בחרתי אותו מהרבה גברים אופציונליים, והוא ממש לא הכי יפה ומוצלח מהם, אלא ההפך, הוא בדיוק האופציה הגרועה ביותר שיכולתי לבחור, ואני מרגישה כמו מזוכיסטית שאני חייבת מישהו גרוע כדי לא להרגיש הגרועה שבקשר.
תודה רבה למי שהגיע לכאן, אשמח לעצות