כועס על ההורים שלי כל כך בגלל השפעה על בחירת התואר... נכנסתי לדיכאון

אני בן 27 , הייתי תמיד תלמיד מצטיין ובאמת כל דבר שרציתי התאבדתי עליו ועשיתי אותו בצורה הטובה ביותר , אם זה בתיכון , בצבא ובעבודה אחרי זה . אחרי שירות קבע כקצין הגיע שלב בחירת התואר ,עד היום זכורה לי התקופה שבין גיל 23 ל24 ככל כך מבולבלת , כשהשתחררתי לא היה לי ספק אני אלך ללמוד משפטים חשבונאות , משפטים זה תחום שמאוד מעניין אותי וחשבונאות יהפוך את זה לשילוב יוקרתי , הלימודים יערכו באוניברסיטת בתל אביב העיר שכה אוהב וזהו אהיה מאושר !.. במהלך אותה שנה ההורים שלי ובעיקר אמא שלי חפרו לי שלא ללמוד את זה "השוק מוצף , תחרות קשה , לימודים ארוכים ועמוסים שבסוף לא ישתלמו".. בחירת התואר הייתה נראית כה הרת גורל ואמא שלי ניסתה להשפיע עליי שאבחר ב" הנדסה ומחשבים או רפואה".. אמרתי לעצמי "בתיכון למדתי פיזיקה ולא כזה אהבתי אבל הצלחתי ".. לימים לאחר מכן אני אבין כמה בתקופת התיכון הייתי צעיר עם כח סיבולת ללמוד גם מה שלא אוהב .. הגיעה שנת הלימודים והחלטתי ללמוד הנדסה בבן גוריון ..אמרתי לעצמי שאם הנדסה אז לפחות באוניברסיטה עם הווי שיהיה אפשר ללמוד עם אנשים ולסבול ביחד ..השנה בהנדסת חשמל הייתה זוועה עבורי והכל היה יותר מבחינה רגשית ולא לימודית .. הייתי יושב בהרצאות וחושב מה לעזאזל עושה פה .,, נטול מוטיבציה .. תמיד הייתי בטוח שאני תחרותי ושאפתן ופתאום לא היה איכפת לי מהציונים ..מלא שאלות קיומיות של מה לעזאזל אני עושה פה ..בסיום השנה הייתי בן 25 וכבר להתחיל תואר אחר היה נראה מסוכן מדיי בייחוד לאחר זה שכבר כל כוחותיי הנפשיים כלו ..הלכתי למזכירות והתייעצתי איתן ואמרו שאולי הנדסת תעשיה וניהול יותר תעניין אותי כי נוגעת בכמה תחומים וגם פרקטית ..החלטתי להחליף תוך שהתחשבו בקורסים האחרים שעשיתי .. לאחר שנה וחצי נוספות בתואר הבנתי שגם פה לא התעוררה המוטיבציה שבי זה עדיין תואר הנדסי הרבה מתמטיקה , תכנות ושאר דברים שפחות מדליקים את הניצוץ שבי ..והיום אני 3 סמסטרים לפני סיום תואר עם ציונים ממוצעים למדיי והרבה חרדות ודיכאון שתקפו אני מבין שהכל היה בגלל שהושפעתי מההורים שלי , כל הזמן עוברת בי המחשבה של למה לעזאזאל עברתי לבאר שבע ולא היה לי את האומץ לבחור מה שאני רוצה , שוב אני לא יודע אם לא הייתי מתלונן גם שם אבל זו לפחות הייתה הבחירה *שלי* ואיכשהו בנטייה הטבעית לדעתי זה יותר התאים לי .. אני כל כך מתוסכל אסיים את הלימודים בגיל 29 בתואר שאומנם יש מה לעשות איתו אבל כל תקופת הלימודים הייתה ועדיין זוועה בשבילי בעיקר בגלל הבחירה , כל פעם עוברת לי המחשבה "מה אם" מה אם הייתי בוחר משהו שאני אוהב , הייתי מצטיין? הייתי חוזר להיות הבנאדם עם המוטיבציה שאני מכיר?.. הייתי לא סובל מחרדות ודיכאון כמו שסבלתי בשנים האחרונות ופחד שיהיו איתי לכל חיי?...