היי.
אני נמצאת בצבא שנה ושמונה חודשים. משרתת בתור משקית שלישות.
אני כל יום בוכה, אבל כל יום. אני לא מצליחה להחזיק את הדמעות.
לפני חודש החיילת שהייתה איתי השתחררה, ועכשיו כל העבודה נופלת עליי.
דיברתי עם אמא שלי, עם אחותי, עם כל מי שאני מכירה. כולם אומרים לי שזה טוב שיש לי אחריות, איזה יופי שסומכים עליי.
לא רוצה שיסמכו עליי.
נמאס לי להיות בלחץ בגלל שיש מיליון עבודה, וכל היום להיות מול המחשב ולאכול מהר צהריים כדי להספיק לשלוח משהו דחוף. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה. אולי יש אנשים שעוברים דברים גרועים יותר, אני לא יודעת. אני רק יודעת שבאמת קשה לי, ואף אחד לא מצליח להבין אותי.
אני שונאת את מה שאני עושה, זה משעמם אותי ואני לא רואה איך טפסי חול קשורים לבטחון המדינה. אני לא מרגישה שאני עושה שירות משמעותי.
אני רק לחוצה וסובלת נורא בגלל זה, וכמובן שאני לא הולכת למרפאה כי מישהו צריך לעשות את העבודה. אז אתם מבינים-אני מזניחה את הבריאות שלי רק כי אני היחידה במשרד. פעם אחת עבדתי עם כאבי בטן מטורפים. אני מחכה כל יום רק להגיע לחדר, ואני כל כך מותשת עד כדי כך שאני לא יכולה לעשות כלום.
אני לא מתכוונת לדבר עם המפקדת שלי, כי בפעם האחרונה היא צרחה עליי כאילו הרגתי מישהו בגלל טעות קטנה.
אני גם לא רוצה להשתחרר, כי לא נשאר לי הרבה זמן.
אני בסך הכל רוצה שיהיה לי טוב כי בינתיים לא טוב לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025