אני בת 34, רווקה בזוגיות ופשוט אין לי חברות לצאת איתן. חברות שהיו לי בעבר התחתנו לפני כמה שנים טובות, רובן כבר עם ילדים ופשוט איבדנו שפה משותפת והקשר ניתק, חברות ילדות אין לי כי עברנו לא מעט כשהייתי ילדה. היום יש לי חברה פה וחברה שם שהיכרתי דרך עבודה או דרך פעילות אחרת, שיוצא לי להיפגש איתן אחת לכמה חודשים כי אני גרה רחוק מהן. בין לבין אנחנו גם לא ממש מדברות בטלפון אלא בפייסבוק או בהודעות לפעמים, בעיקר כדי לקבוע את המפגש. יש לי חברה אחת רווקה שדווקא גרה קרוב אבל אני שמה לב שעם השנים אין לנו הרבה במשותף ואנחנו לא עושות דברים יחד ואולי למעשה נשארות חברות מכוח האינרציה או משהו כזה... גם אין לה בן זוג אז זה יכול להיתפס מוזר בעיניה אם נצא יחד אני היא ובן זוגי. אני מזדהה איתה שקשה לה שאין לה בן זוג (אני יודעת מה זה להיות רווקה בגילאים כאלה) אז גם לדבר איתה על יחסים וכד' אי אפשר כי היא מתחמקת מזה ואני מבינה אותה.
אני רואה בפייסבוק כל הזמן חבורות של בנות יוצאות יחד כמעט כל שבוע וכולם נראים שהם ממש נהנים מהחיים וכשאני יוצאת עם אותה חברה לבילוי אני תמיד רואה סביבי חבורה של אנשים, זוגות שיוצאים ביחד ולי אין את זה. אני מרגישה כאילו מסלול החיים שלי (הרווקות המאוחרת בעיקר) הביאו אותי למצב שאין לי ממש חברות במגע יומיומי כי רובן פשוט המשיכו במסלול אחר של נישואים וילדים ואני נותרתי מאחור. זה גורם לי להרגיש פתטית, לוזרית ובעיקר אינני יודעת מה לעשות ואיך זה נתפס בעיני אחרים ועל ידי בן זוגי. קשה מאוד בגיל שלי למצוא מעגל חברים טובים, הרוב כבר מקובעים במעגל שלהם וזה הגיוני. אני תוהה לעצמי האם באמת רוב האנשים ככה יוצאים כל שבוע עם חברים גם בגיל שלי וממש נהנים מהחיים כמו שזה נראה בתמונות בכל אופן... האם זה ממש פתטי המצב שלי? האם הוא בר שינוי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות