שלום רב,
אני הרבה זמן הייתי לבד בלי חברים, לא בתיכון ולא בחטיבה וגם לא ביסודי.. חבר אחד מלוןה אותי עד היום שאני בקשר איתו מדי פעם - בערך פעם בחודש חודשיים..
עוד שנה אני משתחרר מהצבא, משרת בקריה בתפקיד ג׳וב; אני רוב הזמן נמצא בבית לבד אני מרגיש תחושת ריקנות ובדידות.. הרבה פעמים במהלך החיים שלי זה הוביל אותי לחשוב על מוות ומה ההשלכות של זה, ואני עוצר את זה שוב ושוב, ההורים לא כלכך יודעים אולי אמא שלי יודעת שבעבר חשבתי על זה אבל לא עד כמה חשבתי על זה..
הייתי צריך לצאת גם להגנת מחנה באיוש באזור מסוכן, ואני חרד למצב החברתי שלי ובכלל לעצמי בתוך אזור מסוכן שכזה גם אם זה לכאורה בתוך בסיס צבאי.. אז פניתי לקבן על זה, סיפרתי להם את סיפור חיי סיפרתי שאני חרד חברתית, שאני מפחד מסיטואציה של התקלות במחבל שיכול לסיים לי את החיים יותר מהר ממה שאני אטפל בו..
הקבנית הפנתה אותי למנהלת המרפאה אני קיבלתי המלצה לתש 7 עם קהס 43, ועדיין לא אמרו לי אם אישרו לי.. בהתחלה הציעו לי פרופיל נפשי וסירבתי..
אני חושב אולי כן לקבל את הפרופיל הנפשי - 64/45 כי אני באמת על סף שמרגיש שאין לי כלום בעולם הזה, אני במחשב המון וחוץ מהמחשב לא רואה משהו אחר..
היומיות שלי מסתיימות מאוחר בחמש או אפילו בתשע תלוי ביום, זה כואב לי כי בבית אני בורח למחשב בצבא, זה כאילו שמונצח היותי ריקני ובודד..
אני כל הזמן מאזין לשירים ישנים ולא מצליח לזכור שום שיר חדש.. אבל שירים דיכאוניים בדד זוהר ארגוב, הפרח שנבל, מפרץ שלמה לא כלכך דיכאוני, עולם מושלם של אייל גולן, תני לי לאהוב אותך ועוד...
שיקרתי לקבן ולמנהלת מרפאת הקבן שאני אוהב את הצבא שאני חושב שצריך לתרום, כדי שלא ישחררו אותי.. לפחות כשאני מול המחשב זה חוסך לי את ההרגשה הזו כי אני לא חושב על כלום רק משחק..
אשמח להצעתכם מה הייתם מציעים בסיטואציה כזו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות