קשה לי.
אני נמצאת כבר כמעט חצי שנה במצב ממש קשה - החברות הכי טובות שהיו לי נעלמו לי מהחיים, החבר שלי ניתק קשר, ובעקבות זאת התרחקתי מכל העולם ואשתו והייתי מכונסת בתוך עצמי בצורה מפחידה - חזרתי לעשות המון דברים שהבטחתי לעצמי שלא אעשה יותר, והשתניתי בצורה קיצונית.
ואז עברתי חוויה משנת חיים, שגרמה לי להבין שיש בי המון מה להציע, שיש המון אנשים שאוהבים ומעריכים אותי ושבתכלס יש לי משמעות לחיים. מאז הדבר הזה יש לי, תודה לאל, הרבה יותר מעגלים חברתיים, אנשים לדבר איתם וחברים מדהימים.
ולמרות כל זה אני מרגישה שמשהו תקוע, משהו מזויף ולא נותן לי להתקדם. איך זה הגיוני בכלל שהשינוי שעברתי הוא כל כך קיצוני וכל כך מהיר? איך זה אפשרי שעברתי ממצב שבו אני יושבת בחדר - אשכרה 247, בלי חשק לשום דבר ובלי טעם לחיים - למצב שיש לי בו כל יום יותר מדי מה לעשות, ושאני כמעט ולא עוקבת אחרי החיים שלי מרוב שהם מהירים?
השתניתי גם יחסית למי שהייתי פעם, עוד לפני התקופה הנוראית הזאת בחצי שנה האחרונה, השתניתי לגמרי, ואני כבר לא מכירה את עצמי. ברור לי שזה שינוי לטובה לגמרי, אבל עדיין - משהו בו כל כך דרסטי ומהיר וקיצוני, שאני לא מצליחה להתחבר לעצמי עד הסוף, אני לא מבינה מה קורה מסביבי ב100%, ובתכלס, אני שונאת את זה.
אז אני לא באמת יודעת מה ניסיתי להגיד כאן, ואם מישהו הצליח לקרוא את זה עד לפה - אז דבר ראשון קבלי מדליה, ודבר שני - תודה רק על זה שאני יכולה להרגיש שמישהו מקשיב לי.
אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא מכירה את עצמי, ואני מרגישה שאני מפספסת בגלל זה חלק עצום ומשמעותי מהחיים שלי. אני רוצה לתפוס את עצמי בידיים ולהבין מה נסגר איתי, ואשמח אם למישהו כאן יהיה איזשהו רעיון איך לעשות את זה....
תודה, באמת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות