טוב אז אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל ואיך לנסח אבל אני כותבת כאן כי קשה לי, אני מתפרקת כרגע ושום דבר שעולה לי לראש לא נשמע כמו פיתרון יעיל.
אני בן אדם מאוד רגיש ומורכב מכל בחינה, פעם/פעמיים בשנה מאז שאני די קטנה יש לי סוג של תקופת דיכאון. פעם לא הייתי יודעת או משלימה עם זה אבל הגיע הזמן.
יש לי קטע כזה שכשמשהו מטריד אותי זה משתלט עליי, אני בן אדם מאוד מודע וכן מצליחה להרגע לפעמים מלהזכיר לעצמי שזה יעבור בסוף וזאת רק תקופה כזאת ושאני צריכה להעסיק את עצמי ולא לתת לזה לשתק אותי.
כרגע הדבר שהכי מפחיד אותי זה שאני שמה לב שזה קורה בכל נושא ולאו דווקא נושא ספציפי שאני רגישה אליו במיוחד, מה שאומר שסביר להניח שהבעיה היא נפשית וקצת יותר עמוקה ולהדחיק כל פעם לא יפתור אותה מהשורש ואני אמצא את עצמי במצב הזה בכל תקופה בחיים שלי.
כבר הייתי בטיפולים פסיכולוגים פעם שלא ממש עזרו ורק גרמו לי להרגיש החמרה כי זה גרם לי לדבר יותר ולבכות ולהתפרק יותר ללא שיפור, זה גרם לי להפסיק ולא לרצות לפתוח יותר מידי. נכון לעכשיו כן הייתי רוצה לנסות שוב אבל כלכלית לא מתאפשר לי בכלל אז זאת לא אופציה.
יצאתי לא מזמן אחרי הרבה מאוד זמן שלא הרשתי לעצמי להפתח יותר מידי למישהו, עם גבר שדי דומה לי מהבחינות האלו. בחרתי לסיים את זה כי היה אישיו שהפריע לי אבל בעיקר כי זה לא הפסיק להטריד לי את המחשבות. ברגע שזה נגמר פתחנו הכל והוא שם לי סוג של מראה (לא בכוונה) על דברים שאני עושה שגרמו לי להבין שלמרות שהפחד הכי גדול שלי זה להיות כמו אמא שלי, זה קורה וזה בלתי נמנע.
בקיצור אני במשבר.
אני לא קרובה למשפחה שלי.
לדבר עם חברים על זה לא מרגישה לי כמו אופציה טובה, אני לא חושבת שהם יבינו וגם אם כן זה לא יעזור בהרבה ויגרום לי להרגיש יותר גרוע.
אפשר להגיד שזה קצת יותר כמו פריקה אבל אם מישהו חושב שיש לו עצה שתוכל לעזור אני יותר מאשמח לשמוע, תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות