אני בחורה דתייה ורוב החברות בנות גילי כבר נשואות והתקדמו בחיים (ממש לא מקנאה בהן, אבל זה המצב) אני מרגישה קצת כמו ילדה כי אני גרה עם ההורים (אמנם גרתי 4 שנים מחוץ לבית אבל חזרתי לגור איתם בזמן האחרון אחרי סיום לימודים בדרום.)
יש לי גם חברות בנות 30, אבל יש לי קשרים עם גילאים קטנים ממני, כשהכי קטן זה 17-18, אני מרגישה לא מספיק נורמטיבית בקטע הזה.... אם הייתה לכם ילדה בת 17-18 הייתם רוצים שתהיה לה חברה בת 24? זה לא קריפי קצת? או שאני ממש נסחפת וזה בסדר גמור?
בכל מקרה, לדבר בטלפון, להיפגש, לצאת וזה אני עושה רק עם חברות שפחות או יותר בגילי ולא עם הקטנטנות שאיתם אני נפגשת בעיקר באקראי.
למה אני מרגישה תינוקת אם כיף לי ומעניין לי עם בנות העשרה? אני מציעה פה רעיון תגידו מה אתם חושבים: אף פעם לא חוויתי את הנעורים שלי עד הסוף, לא היה לי חבר, לא נהנתי מהחיים מספיק, לא הבאתי את הכישרונות שלי למיצוי ורק בגיל 21 התחלתי לגלות את עצמי ולאהוב את עצמי. או שזה בגלל שהחברות בנות גילי מתחתנות ואני מעדיפה ליצור קשרים עם בנות שהחתונה רחוקה מהן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025