חיי עם הידיעה שאנסתי מישהי

שלום לכם,
בעבר (לפני 4 שנים בערך) עשיתי טיול לפני הצבא לחו"ל
אני מאוד אוהב אלכוהול , וגם דיי מגיב טוב אליו , לא אלים ולא מעוך ואני מאוד סומך על עצמי כשאני שיכור ומתנהג על אוטומט, אני מאוד חברותי ואנשים מגיבים אלי טוב.
הבעיה שלי עם אלכוהול שבמרבית המקרים אני שוכח חלקים מהערב..
אז בטיול ההוא היכרתי המון אנשים והמון בנות , ביניהם הייתה ישראלית חמודה מאוד שהייתה לי איתה כימיה ממש טובה אבל לא יצא לזה להתפתח לאינטימיות משום מה .
בגלל שזאת הייתה חופשה אינטנסיבית של שתייה כל לילה ובגלל שאיזור היציאה בעיר הזאת הוא יחסית קטן אז יצא שמלא אנשים הכירו אותי (למרות שלא זכרתי אותם אבל ידעתי שכנראה דיברתי איתם כשהייתי שיכור) ולכן כשסימנו לי שלום או קראו לי בשם הייתי מתנהג כרגיל כאילו שאני יודע מי הם (יצא גם קטעים דפוקים כאלה שהייתי מתחיל עם בנות פעמיים מההתחלה בהחלט הייתה חופשה ממש טובה)
יום אחד קמתי בבוקר והיו לי פלשבקים שלי מנשק את הישראלית הזאת ונמצא קרוב אליה לא זכרתי כלום וגם קמתי בחרדה כזה משום מה כאילו שמשהו אתמול לא היה בסדר..
שאלתי איזה ישראלי אחד שידעתי שהוא היה איתנו אתמול (והוא ידע שאני לא זוכר) לגביי אם ראיתי אותה ומה בדיוק היה אתמול וכו'.
הוא אמר משהו בסגנון "אני לא מאמין שעשית את זה, איך היית מסוגל " ומפה לשם הוא גרם לי להאמין שסוג של אנסתי אותה והיא ניסתה להתנהג ולא נתתי לה וכו'.
ליבי נשבר , כל הביטחון הזה שלי נסדק ברגע שהבנתי שהייתי נאיבי כשסמכתי על עצמי ברגע של שיכרות והרגשתי כל כך אכזבה עצמית וצער כלפיה.
מיותר לציין שלא יכלתי להסתכל על בחורות יותר בחופשה (מזל שזה היה יומיים לפני הטיסה חזרה)
יום אחרי ראיתי אותו במקום הזה שיוצאים אליו ואני פשוט ברחתי משם כל עוד נפשי בי ונמנעתי מקשר עין.
עד אז הספקתי להתגייס להשתחרר והאדם הקליל הזה שמתחיל עם בחורות נעלם , נשאר אדם פחדן שמפחד לדבר עם בחורות מחשש שהן יחשבו שזו איזשהי הטרדה .
אפילו היה איזור כזה שלוקחים בו טרמפים ואני תמיד הייתי עם רכב והייתי מפחד לעצור להן כדי שלא יחשבו באיזשהי צורה שכוונותיי רעות.
דיי התנזרתי ונכנעתי למצב והפסקתי לנסות להלחם בזה.
לאחרונה אחרי כמה שנים באחת היציאות בתל אביב שמעתי מישהי קוראת לי בשם.
הסתובבתי וזאת הייתה היא והיא שמחה לראות אותי.
אני הייתי בהלם מזה. לא הבנתי. וניסיתי לדבר איתה ממש בזהירות.
היא ישר אמרה לי מילים כמו "למה נעלמת ככה?" "איך התגעגעתי" ואני חשבתי שאני מדמיין את מה שאני שומע.
מפה לשם התחלתי לבכות וביקשתי ממנה סליחה כשאני מפחד לגעת בה אפילו.. היא לא הבינה מה אני רוצה וביקשה שאני יסביר, הסברתי.
והיא הייתה בהלם. מסתבר שמה שהוא סיפר לי לא היה נכון, לא שכבנו. ובסך הכל התנשקנו ונישקתי אותה קצת בצוואר וזהו. כנראה ניסיתי יותר והיא אמרה לא והפסקתי (אולי מכאן נבעה התחושה הרעה בבוקר) והיא אומרת שהיה לה ממש כיף איתי והיא לא הבינה למה ממש התחמקתי ממנה אחרי.
אז נכון שבעקרון אני אמור להרגיש הקלה אבל אני מרגיש שהאופי הפחדני שלי כבר "גובש" במהלך השנים האלה.
אני לא מסוגל לפנות לבחורות בחשש שאולי אני אפחיד אותן ויש לי סוג של חרדות.
ה"אהבה" שלי כלפי נשים ממש דעכה ובאמת שפעם הייתי ממש נהנה מהמהלך של לפתח שיחה עם אישה זרה לחלוטין.
אני מרגיש אשם. למרות שאני לא. אני לא מאמין שיצאתי כל כך טמבל. אני לא מאמין שגיבשתי לעצמי דמות שלמה בלי לבסס את זה על הוכחות ועוד במיוחד שאני ידעתי שהדמות הזאת כל כך שונה ממני. איך האמנתי שאני יכול ככה לפגוע במישהי?
איך אני חוזר לחיות?