התגברתי על הדיכאון, אך המחשבות על העבר מעיקות, איך להתמודד?

אהלן כולם , עברתי דיכאונות רבים , אני בנאדם שאין לו עם מי לדבר אז זאת סוג של פריקה ,
אני בחור שעל פניו מתמודד עם החיים כמו כל אדם נורמלי , חברתי..
לפני שנה ועשרה חודשים עזבתי את ההורים והתחלתי ללמוד בעקבות בחורה ששכנעה אותי והייתי מאוהב בה קשות.. איך שהתחלתי והשכרתי דירה במקום חדש בלי חברים , היא פשוט חתכה ממני בלי התראה מוקדמת.
מאז התפרצה אצלי הפרעה בשם OCD , מחשבות טורדניות שפשוט ריסקו לי את החיים , נכנסתי לשלילת רישיון גם.. על נהיגה כשהיה לי אלכוהול בדם(לא הייתי שיכור , לא חשוב)
במשך שנה לא ידעתי בכלל שזה OCD , המחשבות הטורדניות היו על הבחורה , על הדימוי העצמי שלי , מחשבות שלא הניחו לי לרגע , יחד עם זה התפתח דיכאון , זה הרס אותי לגמרי.. אני לא הייתי עם מספיק ביטחון עצמי להתמודד עם מכה כזאת , כי גם לפני זה עברתי שנים קשות ולקח זמן עד שהצלחתי לבנות ביטחון בחיים שלי , אבל זה לא היה מספיק חזק למכה הזאת של מה שעברתי באותה תקופה.
רק בקיץ העזתי ללכת לטיפול שם הפסיכולוגית אבחנה שזה OCD.

המכה שחטפתי ליוותה אותי כל שנה א , שנה ב התחלתי כשאני עדיין מטפל בפצעים משנה קודמת.. אבל העומס של הלימודים , הלחץ הנפשי והמחשבות הטורדניות לא פסקו.. הרגשתי כבר יותר טוב אך עדיין בונה את עצמי ואת הביטחון שלי מחדש.

לקראת סוף שנה ב , התחלתי לחזור לעצמי.. התגברתי על האובססיות במחשבה שלי , יצאתי מהדיכאון..

אבל קשה לי לעכל את זה שכל תקופת הלימודים שלי הלכה , נשרפה , אני אדם חברותי.. שיודע לפלרטט עם בחורות , שאוהב לשמוח ולנצל את החיים , אבל זה פשוט הרס לי הכל , ההתפרצות של הOCD פשוט גמרה לי את כל הפוטנציאל שהיה לי באמת.. חשוב להדגיש שהתנהגתי כרגיל לאורך כל התקופה , אף פעם לא מחצין דברים כאלו ככה שאף אחד לא יודע על זה.. תוך כדי גם הייתי עם כמה בחורות, גם סיימתי עם ציונים טובים מאוד (למדתי הנדסאי בניין).

איך אני מעכל שפספסתי את הכל? קשה לעכל , להסתכל קדימה.. תקוע בתחושת פספוס המבאסת הזאת , תקופה ארוכה שאני פשוט הגעתי למקומות כל כך נמוכים , התחושה הייתה שלעולם לא אחזור לחיות , ככה במשך שנה וחצי , כאב עצום והמחשבות טורדניות ואיבוד הביטחון העצמי לחלוטין ותוך כדי מתפקד כמו כולם , אבל בפנים מת.