לאחרונה אני מרגיש שאני כבר לא מכיר את עצמי, אני דתי לשעבר ועברתי תהליך לא פשוט שכולל הרבה דיכאונות ומשברים ואפילו ניסיון התאבדות.. כשרונות אני יודע שלא חסר לי בפוטנציאל אבל הפחדים והחרדות שאני סוחב הרסו לי כל דבר טוב בחיים ובמבט לאחור אין לי שום דבר שאני יכל להגדיר כהצלחה או התקדמות כלשהי בחיים, לפני שנתיים+ הכרתי את חברה שלי ולרגע הרגשתי בפסגת האושר אבל היום שוב במבט לאחור אני קולט שחוץ מהקלישאה שנקראת אהבה והנחמה שיש לנו אחד את השנייה שום דבר לא באמת השתנה ורצף הכישלונות ממשיך רק שעכשיו זה כשלונות זוגיים ולא רק פרטיים, אז בעצם במקום לסבול לבד סובלים יחד.. אני באמת אוהב אותה וממש לא רוצה להפרד ממנה אבל אני מרגיש שאני רק סוחב אותה איתי למטה ושום דבר טוב לא יוצא מיזה, ובחודשים האחרונים זה כבר נהיה מוגזם יותר, אני נע בן מצבי היי שאני מרגיש בעננים ושאני יכל לעשות כל דבר, לבן מצבי דיכאון עצבים ואובר אמוציות.. ומה שהכי שבר אותי זה שעשיתי משהו שחשבתי שאני בחיים לא יחשוב אפילו לעשות - הוצאתי את העצבים על הכלב המסכן שלי והחטפתי לו מכות, ואחרי שנשבעתי לעצמי שזה לא יקרה שוב לעולם זה קרה שוב ושוב במצבים של חוסר שליטה ועצבים, וזה רק גורם לי להרגיש יותר חרא עם עצמי אחרי שאני כבר מרגיש פח, והמחשבות האובדניות התחילו לחזור ברצינות כמו בעבר ואני יודע שאם אני לא יעשה איזה שינוי דרסטי הפעם זה כבר לא יהיה רק ניסיון..
מה כבר אפשר לעשות שלא ניסיתי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות