הייייי..יש בעיה שעלתה כבר פעם שנייה בחיי ואשמח לדיעות ניטרליות מאנשים שלא מכירים.
יש לי חבר חצי שנה. אני לא מסוג האנשים שבא להם להיפגש כל יום או כל יומיים..
יש ימים שבא לי את השקט שלי ואחרי לימודים ואחרי שאני עובדת במקצוע נורא תובעני כשאני מגיעה הביתה בא לי פשוט שקט ולנוח...
אני עובדת מ9 עד 5, מגיע כל יום הביתה בשש.. העבודה שלי דורשת ממני המון ריכוז ולהפעיל את הראש ואת החשיבה, לעשות חישובים.
אז עד שאני מגיעה הביתה, אוכלת משהו מתקלחת ונחה קצת כבר מגיע שעה 9 ולא תמיד בא לי לצאת או להיפגש. ובמיוחד לא באמצע שבוע שאני צריכה לקום מוקדם למחרת..
בכללי יש לי בעיה לקום בבוקר ובגלל זה בשעה עשר וחצי - 11 אני כבר במיטה, אחרת אני באמת לא קמה לא משנה כמה השעון מצלצל.. כל החיים הייתה לי את הבעיה הזו של לקום בבוקר וזה לא משהו שצץ מעכשיו
חבר שלי כל הזמן מעביר ביקורת על ההתנהגות שלי ועל זה שהוא מרגיש שאין לו חברה, שאני לא מספיק רוצה לראות אותו, שאני לא רוצה להפגש, שהקשר שלנו מתנהל באופן חד צדדי, שאנחנו לא נפגשים וכ'ו...
ולי האמת? נמאס לשמוע את זה.
כי אין לי צורך להפגש כ"כ הרבה.
זה משהו שחזר על עצמו אחרי האקס שלי - שגם הוא בא בדיוק עם אותם טענות ואותם ריבים ומרגיש לי שהגלגל פשוט חוזר.
ואני פשוט לא מבינה, זה שהוא חבר שלי זה אומר שאני צריכה להפגש איתו כל יום יומיים?!
זה אומר שאני צריכה להיות איתו עד 2 בלילה כשיש לי עבודה יום למחרת ולהיות סמרטוט?! לא. לא יכולה לעשות את זה.
ואחרי עבודה אני הרבה פעמים מרגישה שבא לי שקט ולהיות עם עצמי.
בטלפון אני תמיד זמינה לו - גם בטלפון וגם בוואטסאפ. זה לא שאנחנו לא מדברים יום או יומיים. אז מה הקטע?
יכול להיות שיש לי בעיה או שהוא בכלל אובססיבי ?
כל כמה זמן זה נורמלי להיפגש עם החבר או עם החברה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות