בעלי מפונק מידי האם זו בעיה ואני צריכה להיות קשה איתו או לתת לו?

בעלי מפונק מאוד. מאז שיצאנו זה היה ככה. מאז שהתחתנו זה החמיר. זה בא לידי ביטוי שהוא צריך לאכול 3 ארוחות מלאות ביום, הוא שונא לאכול בחוץ ואומר שזה עושה לו כאבי בטן אז אני צריכה 1. לקום בבוקר ולהכין לו אוכל לעבודה. אז אני קמה מכינה לו כריך וכל יום צריך להיות משהו שונה בתוך הכריך אחרת "משעמם לו לאכול". אז את הכריך הוא אוכל ב11 בבוקר, ובישול הוא אוכל ב3 בצהריים. אז מן הסתם שכל בוקר צריך להיות בישול אחר שאני מכינה לו בתוך קופסה. 2. כשהוא חוזר הביתה אז זה תכיני קפה. תחתכי לי פרי. (הוא לא יודע לחתוך בסכין ואני בשיא הרצינות אומרת את זה, הייתי בטוחה שהוא משקר אבל הוא יודע לחתוך רק משהו שנמצא על קרש, נניח מלפפון הוא יידע לחתוך, אבל להחזיק את הסכין ביד ולחתוך דברים שדורשים קילוף כמו נניח מנגו, הוא לא יודע!) ואז זה מתחיל, תכיני הפוך במכונה, תכיני קפה, תחתכי לי פירות, או תכיני לי חצי פיתה עם משהו, ובערב צריך להיות שוב פעם בישול, אבל אסור שזה יהיה את אותו הבישול שהוא אכל בשעה 2 בעבודה, כי הוא לא יכול לאכול פעמיים את אותו האוכל, אז זה דורש ממני בעצם להעמיד כל יום 2 סירים, ולחשוב על משהו שלא יהיה לו משעמם. ואם אין לו אוכל לעבודה אז הוא לא יתפשר יום אחד ויקח משהו קל אלא יגרום לי לעמוד ב12 בלילה ולבשל משהו אחרת הוא לא יכול ללכת לעבודה כי לא יהיה לו מה לאכול. והוא חייב לעשות על זה דיונים. מה את מכינה לי מחר? אבל הכנת את זה לפני יומיים לא? ואסור שיהיה באותו שבוע את אותם הדברים לאכול.
יוצא שבעצם 90% מהזמן אני סובבת סביב האוכל שלו. בוקר צהריים וערב. ואם יש לי יום חופש אני חייבת להתעורר מוקדם בשעה 8 בבוקר כי ב9 הוא יוצא לעבודה, ולהכין לו את הכריך ולהכניס לו לתוך קופסה.
עכשיו באמת שניסיתי ללמד אותו. ניסיתי הכל. אבל העניין הוא, שאם הוא מנסה להכין לעצמו כריך אז זה נראה כאילו היה פיגוע של דאעש במטבח. כריך! אפילו לא בישול.
כל השיש פירורים של לחם. הוא מוציא מיליון סכינים ומזלגות ומשאיר לי אותם עם על השיש. שביל של רוטב בכל השיש. חצי מהדברים בחוץ ולא במקרר. הכל נשפך על הרצפה. רק לנקות את זה אחר כך... הוא ניסה לחתוך פעם אחת כריך ונקרעה לו הפיתה. אפילו לחתוך אותה נורמלי כדי להכניס דברים הוא לא יודע!!!
עכשיו זה לא שהוא טיפש או שהוא אוטיסט. הוא יידע לסדר קצר בבית ויידע לסדר אפילו סתימה בשירותים ויידע לתלות תמונה ולהביא מקדחה ולסדר פלאפון ולעשות חורים בקיר ולעשות הכל, פשוט באופי ובכל מה שקשור לסדר הוא נפילה קשה.
הוא בחיים לא הכין לעצמו אוכל כי ככה אמא שלו הרגילה אותו.
וכל היום הוא אומר לי מה אני יאכל? מה הכנת לי? מה הכנת לי למחר בעבודה? מה אני יאכל היום בערב? תכיני לי קפה, תביאי לי בירה, תביאי לי חטיף, ועוד ועוד.
ולא הוא לא עובד בעבודה פיזית שהוא חוזר גמור, ממש לא.
הוא משאיר כוסות בכל הבית, עברנו לחד פעמי בגלל זה, אז כל הבית כוסות של חד פעמי. בסלון, במרפסת, בחדרים, בכל הבית אני מגלה כוסות. אפילו בשירותים כוסות!!
הוא לא מרים את הקרש מהאסלה, הוא בחיים לא ייפנה את המאפרה מסיגריות גם אם לא יהיה מקום במאפירה הוא מסוגל לכבות את זה על המפה ולשים סיגריה על סיגריה. אם אני לא אפנה זה יעמוד ככה.
אפילו אם הוא מחרבן בשירותים הוא לא ינקה את זה עם המברשת. בקטע כזה. אני כבר יודעת שאחרי שהוא נכנס אני צריכה להכנס לנקות. הסל כביסה שלנו ליד המטבח אז קבוע את כל הבגדים שהוא מתקלח הוא משאיר על הרצפה, כי קשה ללכת לסל כביסה ולשים את זה שם, וקבוע אחרי מקלחת אני צריכה לבוא להרים את התחתונים המכנסיים והבגדים ולשים בסל.
הוא מלכלך לי את הבית ואת הרצפה, זה נפילה רצינית בכל מה שקשור לבית.
אבל לטיפוח האישי שלו ולהתקלח 3 פעמים ביום הוא דואג, לזה שהוא לא ילבש בגד אחרי פעם אחת לזה הוא דואג, אפילו בחורף אם הוא לבש מכנס לשעתיים הוא מכניס לכביסה ועושה לי ערימות
איך זה יכול להיות שבמה שקשור אליו הוא כל כך נקי אבל לא אכפת לו שהוא מלכלך את הבית? זה מאוד סותר!!!
הוא ממש מפוזר וכל הזמן שואל אותי איפה שמתי את זה ואיפה שמתי את זה, הוא שם משהו ואחרי שעה שוכח איפה זה מתחיל להתעצבן להאשים אותי לגרום לי לחפש ובסוף מוצא את זה. הוא זורק את הדברים שלו בכל הבית וכל יום מחדש יש לו טקס שהוא מאבד את המפתחות ואז שוכח איפה הוא שם ואז מחפשים.


איך לעזעזל אפשר להעיר שיח סעודי כזה!?!?!?!?!?!!?!?!?
שורה תחתונה.. אני מטורפת עליו. אני באמת אוהבת אותו. אני מטורפת לו על החיים כאילו אנחנו ביחד רק שבוע.
הוא מבלגן לי את הבית אבל כשהוא לא בבית אני מתגעגעת אליו שניה אחרי שהוא הולך. ובגלל זה לא אכפת לי לעשות את כל הדברים האלה.
השאלה אם זה טוב לחינוך שלו? כי חברות שלי אומרות לי שלא טוב שהוא התרגל ככה ושלא העמדתי אותו במקום. ושככה הוא אף פעם לא ילמד.
אז נכון הוא לא עוזר לי בקטע של הבית ולא נותן יד, אבל הוא נותן לי בדברים אחרים. מבחינה כלכלית הוא נותן לי כל מה שאני צריכה ותמיד ידאג להפתיע אותי ולקנות לי מתנות, ולא רק בפן החומרי אלא גם בפן הרגשי תמיד הוא יתמוך ויעזור ויהיה שם בשבילי ויתעניין ויגיד לי שהוא אוהב אותי ולא יוריד את העיניים ממני וכל מה שאני אבקש ממנו הוא באמת יעשה.

ניסיתי פעם אחת להיות חד וחלק איתו ולהגיד לו אני לא מרגישה טוב תכין לעצמך אוכל. והכרחתי אותו. והוא הכין לעצמו ביצה שגם היא יצאה חצי שרופה וניגב את זה עם לחם יבש והוא היה נראה כמו מסכן כזה חמודי שאין לו מה לאכול ואכל עם פרצוף של ילד קטן אומלל ולא יכולתי לראות את זה הלב שלי יצא מהמקום אז העמדתי לו ארוחה עם חביתה לחם ומלא סלטים. אני לא מסוגלת נפשית לשבת ולראות אותו אוכל דברים כמו מסכן אני מרגישה שזה התעללות.
והוא לא רוצה ללמוד. כשאני מנסה ללמד אותו הוא אומר משעמם לי והולך. לגבי הבגדים וכל זה בשונה מאוכל את זה הוא לא יעשה, אז גם אם תצטבר ערימה שתגיע לתקרה הוא לא ייפנה.
יכול להיות שהוא נולד פשוט להיות מפוזר וללכלך לי?
האם להקשיב למה שאנשים אומרים?