מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד חלמתי שיהיה לי חברים..
וכשיש לי, פתאום הכל כל כך מורכב.
פתאום אני חושבת שעדיף להיות פשוט לבד.
הקשר שלי עם רוב החברות שלי מאוד מורכב.
בגלל שאני בנאדם שאוהב לעזור, להקשיב אז אני זו שיוזמת את זה, מתחברת לאותו אדם על מנת לעזור לו, אבל לא בהכרח אני רוצה שנהפוך לחברים טובים.
ויש בנות שכנראה חשבו ככה ובגלל שלא התעניינתי או שלא שמרתי על קשר אז הן נורא נפגעו ואמרו לי דברים שהיה לי קשה לקרוא, שפגעתי בהן מאוד, שזה ממש לא בסדר.. ואני מבינה שלאור המצב שהן נמצאות, הן מגיבות ככה.
אבל לא רק עליהן עובר דברים, גם אני בתקופה לא הכי טובה ואני בנאדם שאוהב את הלבד שלו.
מה אני צריכה לעשות במצב הזה? שרק רציתי לעזור ולא מעבר לזה? הן מחשיבות אותי כחברה.. וזה לא שאני לא רוצה להיות חברה שלהן, זה כי אין חיבור.
אבל זה לא אומר שאם אין חיבור אז לא ארצה לעזור להן.
אני באמת לא יודעת איך להגיב להן, כי בכל זאת, אנחנו נמצאות כחבורה עם כמה בנות.. וזה יהיה לא נעים.
גם יש לי חברה שאני מחשיבה אותה כחברה טובה והיא חוותה הרבה והיא לא מאמינה כל כך בחברות ואני מוצאת את עצמי כל כך נלחמת על הקשר איתה, יש לנו הרבה ירידות ועליות אבל בכל זאת אנחנו לא רוצות לאבד אחת את השנייה.
גם יש לי עוד חברה שיש לי איתה לא מעט ריבים אבל בגלל שאנחנו חברות מאז התיכון ואנחנו חבורה, זה קשה לחתוך את זה כי זה בעיקר נובע הרבה מאי הבנות (רוב מהצד שלה.. זה האופי שלה, מה שלפעמים קשה לי לקבל את זה) ואני לא יודעת עד כמה זה ימשיך? האם שווה להלחם על זה? כי ניסינו כל פעם לדבר על זה ולשפר את המצב ואז אחרי כמה זמן, זה חוזר שוב..
ואני תוהה.. מה ביקשתי? שיהיה לי חברות? שאהיה מוקפת? למה זה אמור להיות כל כך מסובך ומורכב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות