שלום לכל המייעצים,
אני בזוגיות שלוש שנים, אני מאוד אוהבת את בן זוגי ורוב הזמן מרגישה שזה הדדי..
בשנה האחרונה היו לנו המון עליות ומורדות, אנחנו גרים ביחד ומתנהגים כמו זוג נשוי פחות או יותר..
ומדברים על עתיד משותף של משפחה וילדים.
יש לנו המון חילוקי דעות ומאוד קשה לנו להגיע להבנות,
נכון אנחנו הרבה זמן ביחד ורצוי שדבר כזה לא יקרה אבל מה לעשות, קרה..
בשבוע האחרון הריב שלנו יצא מפרופורציות ואנחנו כבר מדברים בכיוון של פרידה, אבל בפועל אף אחד מאיתנו לא קם ועזב.
אז מצד אחד אני רואה את זה כאילו אנחנו לא מוותרים ואנחנו נשארים למרות ההרגשה הדוחה.
אבל מצד שני שום דבר לא נפתר אלא רק ניהיה יותר גרוע!
כל שיחה הופכת לריב, כל ריב לפיצוץ, בסוף כל פיצוץ אנחנו לא מדברים עד ליום שלמחרת.. ניהיה מתיש!!
אתמול קרה משהו יותר עמוק, הוא חושב שאנחנו לא מתנהגים כמו בנאדם אחד כי במשך כל השלוש שנים לא סיפרתי לו שההורים שלי לא אוהבים אותו, למרות שהייתה לו הרגשה כזאת.
הסברתי לו שבגלל שלא מעניין אותי הדעות שלהם, כי אני רוצה אותו, אז העדפתי לא לספר לו כדי לא להעמיד אותו במצב לא נעים.. הוא אמר לי ששיקרתי לו והוא לא סומך עלי יותר.
זה הגיע למצב שהוא לא רצה לישון איתי במיטה בלילה והיום לא דיבר איתי בכלל...
זאת לא התנהגות אופיינית שלו, מבינים??
אנחנו אנשים שונים ואנחנו רואים המון דברים בצורה שונה.. השאלה אם אפשר למצוא דרך חוץ מדיבורים לפתור את זה?? או שאני צריכה לקבל את זה שזה נגמר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות