עברתי מקרה די קשה של בריונות שבעקבותיו אני עוברת בית ספר. איך להפסיק לפחד?

שלום אנשים טובים,

לפני שאני מתחילה לספר את הכל, אכתוב אודות הרקע שלי:

אני בת 13 וחצי, באה ממשפחה שכבר מורגלת בדברים האלה (לדבר עם הורים, מורים ומה שביניהם..).

אני אוהבת להתנדב בקהילה, הולכת הרבה לספרייה (יודעת שזה לא כזה קשור אבל סתם מנסה לשקף לכם מי אני..),
באופן כללי אני די "חנונית".

כל החיים הייתי הילדה הזאת שחייב שיהיה בכל כיתה.
כך לפחות על פי המוסכמות החברתיות של ימינו.

זו שהיא מושא ללעג, קרבן, וכל מה שקשור בזה.

מכיתה א' אני עוברת התעללות מצד ילדים מהכיתה ומהשכבה.

חבורת בנות החליטה לעשות עליי עליהום שנה שלמה,
וכל זה רק משום שקרה הדבר, ומישהו שאחת מהבנות רצתה התאהב בי.

יש לציין שאני והילדה לא היינו חברות, היא הייתה משפילה אותי גם לפני ונוהגת לציין בפני כל העולם כמה שאני מכוערת וכמה שהיא יפה.

לא היה לי אפילו כוח להיאבק מולה, משום שמדובר בפרחה המונית ודי מסוכנת (מכה ילדים ולא בוחלת בשום אמצעי, מבחינתה כולם כשרים למען המטרות שלה).

היא ועוד חברות וידידים שלה אמרו לאותו בחור שייפרד ממני.
כי אני מכוערת, אין לי חברים ואני עוד מסוגלת לגרום גם לו להפוך לאחד כזה.

הוא באמת נפרד ממני.
והפך להיות החבר של הילדה הזאת.

אבל זה לא הסתיים מבחינתה, היא ועוד ארבע חברות שלה (את מהן נגררת, השנייה שונאת אותי למרות שאני והיא בכלל לא מכירות, השלישית בעלת שנאה קשה אליי משום שידיד שלה התחבר אליי ומשום שאהבו את הקול שלי- אני מוסיקאית, והרביעית סתם כי "לא באתי לה בטוב" לטענתה).

הן נהגו במשך שנה שלמה להתקשר אליי מחסומים ולאיים בכך שיפגעו בי, קיללו אותי ואמרו שיום יבוא והן ינקמו בי, וזה יהיה חזק (יש לציין שוב, לא עשיתי להן כלום!!).

לפני כמה ימים, הן התקשרו.
הפעם לא מחסום.

הן התחילו לצרוח ולקלל, והודיעו שהן מתחת לבית שלי, במטרה "לפוצץ" אותי חזק.

כמובן שבמהירות ניתקתי מבלי להתגונן אפילו.

פחדתי מאוד, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

אמא שלי החליטה להתערב והתקשרה לאמא של הילדה.

יש משפט כזה שאומר "תראה את ההורה- תראה את הילד".

מושלם לסיטואציה הזאת.

האמא התחילה לקלל ולצרוח, אמרה לאמא שלי שכולם אומרים שאני ילדה חרא (סליחה על הביטוי), ושהמון ממורמרים עליי, שאני פשוט גועל נפש וכל מיני דברים כאלה.

אמא שלי, החליטה לא לרדת לרמה נמוכה שכזאת (ובצדק לדעתי) ניתקה לה את הטלפון.

הילדה שאמא שלי התקשרה לאמא שלה שלחה לי עשר דקות לאחר מכן הודעה קולית שבה היא מאיימת עליי, ממציאה שקרים (שאני התקשרתי קודם ואיימתי עליהן, מה שלעולם לא היה!! ואיך בכלל יכולתי להתקשר אליהן ולדעת בו זמנית שהן מתחת לבית שלי?).

אמא שלי החליטה שאי אפשר ככה יותר, והחליטה שאני עוברת בית ספר, (עד עכשיו לא למדתי בבית ספר בעיר שלי, ועכשיו אני עוברת לבית ספר בעיר),

המקרה המזעזע הזה לא יוצא לי מהראש ואני באמת מפחדת!

אני מפחדת שהן יתנקמו בי, אני מפחדת שבבית ספר החדש יהיה עוד יותר גרוע, אני מפחדת שהן יגלו לאיפה אני עוברת ויתחברו עם ילדים משם למרות שהבית ספר מרחק שעה וחצי נסיעה מאיפה שהן לומדות, ויספרו שלא היו לי חברים וכאלה.

לא עשיתי לאף אחד רע, אני נשבעת, אני באמת טובה לחברים המועטים שלי ותמיד מוכנה לעזור,
אני מכבדת מבוגרים וצעירים כאחד,
אוהבת את המשפחה שלי ומורים תמיד שמו לב שאני לא באמת עושה משהו רע כדי שיציקו לי.

איך להפסיק לפחד?
איך לשכוח מזה?
והאם זו באמת אשמתי?

אשמח לעצות, תודה רבה שקראתם ושיהיה לכם יום קסום :)