כבר תקופה של שנים אני פשוט בשנייה כל הרגשות שלי מתהפכים אני לא מרגיש שום אושר שום צחוק שום הנאה. במהלך היום אם לא קורה כלום אני הכי זורם הכי צוחק הכי חברמן אבל איך שמחשיך איך שאני מרגיש את הקור של הלילה אני פשוט מאבד כל שמחת חיים. זה הופך אותי לאדם מריר אדם אובדני ואינלי מושג מה לעשות. אני לא יודע ממה זה נובע אולי אם אני אחקור את התת מודע שלי אני אדע אבל לבינתיים אני בצבא ואין לי אפשרות כרגע לפגוש קבן או איש מקצוע ואני נאכל בפנים אין לילה שבו אני לא חוטף התקף חרדה יושב ובוכה אומלל ומסכן. יש לילות בהם אני מחזיק סכין ופשוט מתחיל לחרוט על הרגל כי הכאב מצליח לייצב אותי עוזר לי לברוח.
אבל אני מרגיש שהנשמה שלי מיצתה מהחיים האלה ומחפשת לברוח. אני מרגיש את המוות בכל דבר בחיימשלי. אני כותב כתחביב ואין קטע שלא מכיל דיכאונות כאב מוות וחיפושים בלתי פוסקים אחר אושר מסויים או סיבה להמשיך בחיים האלה. פעם אחת רשמתי קטע בלי שהייתי מודע לעצמי.. מן חושך בעיינים כזה פשוט לקחתי מחברת וכתבתי בלי הפסקה בלי לדעת בדיוק מה אני כותב.. ומה יצא מזה? הספדתי את עצמי קול בראש שלי רשם את הקטע הזה אני מרגיש שהנשמה שלי דיברה אליי ופשוט אמרה לי שאני אדם מת.
אני לא יודע מה לעשות למי לפנות איך לצאת מהדיכאונות האלה איך למלא את החור בבטן שפוט מכניס אותי להתקפים ולסבל נפשי נוראיי ועצום. ושוב.. אין לזה סיבה אין אירוע שגורם לדכאונות האלה הם פשוט מגיחים משום מקום ולוקחים אותי למקום אפל ושחור שבו הדבר היחיד שאני רואה בבירור הוא המוות.
אם למישהו יש טיפ או משו שיעזור לי להבין מה הנשמה שלי רוצה ממני למה היא ככה סובלת אני אשמח כלכך וזה אולי גם יציל את חיי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות