אני סובלת מחרדה חברתית רצינית ואין לי מושג איך מתמודדים עם הבעיה. אני לא מסוגלת לדבר עם אנשים (אפילו לא דרך טלפון) ולפעמים זה מגיע למצב שפשוט קשה לי לצאת מהבית או לדבר עם אנשים על הדברים הכי בסיסים. כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם זה גם משפיע על תחום העבודה. אני מתה להתחיל לעבוד, לצאת מהבית אבל רק המחשבה על זה גורמת לי להלחץ ובסופו של דבר אני מוותרת לעצמי וממשיכה בשיגרה. קשר עם ההורים אין לי ממש, אנחנו גרים באותו הבית אבל כמעט ולא מדברים. אמא טוענת שאני פשוט עצלנית מדי ולא מבינה את גודל הבעיה. אף פעם לא הינו קרובות לכן התגובה שלה לנושא לא באמת מפתיעה אותי. כשאני מנסה להפתח קצת יותר היא צוחקת לי בפנים, אומרת שאני מגזימה וסתם עצלנית.
הייתי אצל פסיכולוג לפני כשנתיים אך הוא לא באמת עזר לי ולכן הפסקתי עם הזמן. להתקשר לעוד אחד ולקבוע פגישה קשה לי מדי ואין אף אחד שיכול לעשות את זה במקומי ובכלל בסופו של דבר אצטרך לדבר עם ההורים כי כסף אין לי ומישהו צריך לשלם על הטיפול.
אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי. איך יוצאים מהמצב? אין לי אף אחד, אין לי חברים או אנשים לדבר אותם. אני יושבת בבית ואוכלת את עצמי מבפנים ולאף אחד פשוט לא אכפת מספיק. איך מתחילים להתמודד עם הבעיה כשאין אף אחד? המצב הזה מדכא מדי, אני יודעת שיש לי המון דברים אך מפריע לי שאני סגורה בבועה. קשה לי להתמודד עם עצמי. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות