אני ילדה בת 19. ואני מרגישה כל כך לבד. אנחנו עכשיו בחופש הגדול, אני מתחילה שירות לאומי עוד 10 ימים. אף פעם לא הרגשתי מקובלת ושיש לי חברים. זאת אומרת שאין לי חברים ושאף אחד לא שם עלי. אין לי עם מי לצאת ולבלות וללכת להופעות ואין לי עם מי ללכת לאכול. במקרה הכי גרוע אני יוצאת עם ההורים שלי לבלות. שנה שעברה השגתי כמה חברים בודדים אבל אני הרגשתי שמנצלים אותי ושהם לא מתעניינים בי מספיק ואומרים לי לבוא רק בשביל כסף או בשביל קופסאת סיגריות לקנות להם. אף פעם לא היה לי חבר, כשאני מדברת עם בנים הם תמיד מנצלים אותי מינית. כמובן שלא הסכמתי אז הפסקתי מידית לדבר איתם. לא הולך לי עם בנים ולא היה לי חבר ואני מאוד מאוד רוצה שיהיה לי חבר! שיאהב שיעריך ושלא ישחק בי וינצל. ״לחברות שהיו לי״ יש להם חבר ואני כל כך מקנא בהן. שהן מצליחות ואני לא. אני כל כך רוצה שיהיה לי חברים ושיהיה לי חבר. אני פשוט נורא משתעממת בבית ושאמא שלי לא רוצה לפעמים לקחת אותי למקומות כדי שאני לא ישתעממם אני מתחילה לקלל אותה ולחסום אותה כאילו מוציאה עליה את התיסכולים שלי. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות