חברה של אבא שלי לוחצת עלי כל הזמן לגבי המראה שלי... מה לעשות?

היי שלום, בחרתי באנונימיות:)
אני בת 14 ואמא ואבא שלי התגרשו שהייתי בת חמש, יש לי אח שקטן ממני בשנה. אמא שלי התחתנה שוב כשהייתי בכיתה ד ועכשיו נוספו לי אחות בת שלוש ואחות בת שנה.

האופי של אבא ואמא שלי מאוד שונה אחד מהשני, אמא שלי החליטה לפתוח בפרק ב בחיים לעומת אבא שלי שמעדיף כרגע חברה ואין לו בראש אפילו מחשבה קטנטנה על חתונה.

אז לאבא שלי יש חברה חברה שלא ניפגשתי איתה עד היום כי אבא פחות רוצה שאפגוש אותה. אבל לאבא שלי יש כמה חברות וחברים שהם כמו אחים בשבילו.

טסנו השנה לחול ביחד לאיה נאפה. אבא אחי עוד כמה חברים ואני. אחת מהחברות שלו לא הפסיקה להעיר לי.. נקרא לה מיכל. מיכל כל הזמן אמרה לי "למה את הולכת עם קוקו נמוך? זה ממש מכוער"
"מהיום תלמדי לעשות קוקו גבוה מתוח גם לבית ספר"

יש לציין שאני ילדה מאוד תמימה לגיל 14, אני לא יוצאת למסיבות, אין לי אופניים חשמליות ואני משתייכת לכינוי "סאחית" ואין לי בעיה עם זה..
למיכל יש ילדה בגיל שלי בדיוק. היא רזה מאוד, יוצאת למסיבות, ומתלבשת באופן ממש לא מכבד.

בחופשה הרגשתי מאוד לא בנוח עם הבנות כי הייתי הכי פחות רזה. ומיכל לא הפסיקה להעיר לי על איך שאני מתלבשת ואוספת את השיער. היה לי רק ביטחון כלפי הפנים שלי שהרבה אנשים אומרים לי שאני יפה ומיוחדת (אני תמניה, הונגריה ודרום אמריקאית) שזופה עם נמשים, עיניים גדולות ומבריקות..
אבל מיכל במהלך כל החופשה אספה לי את השיער, מתחה אותו חזק כל כך וגם שמה קרם.. הוא היה מתוח מאוד וזה הרגיש קצת לא נעים, הרגשתי שזה לא מחמיא לי למרות שהרבה אמרו שכן.

יצאתי מהחופשה במחשבות שאני צריכה דיאטה כי הבנות משכו אותי לחנויות בגדים ואני לא ממש אוהבת חנויות בגדים.. כל החולצות לא ישבו עלי טוב (אני שוקלת 61 בגובה של 65). וגם מיכל גרמה לי לחוסר ביטחון כלפי איך שאני הולכת.. ואז הגיע הרגע הנוראי שאבא ניגש אלי ואמר לי:
"תקשיבי מיכל אמרה לי שהכל טוב ויפה אבל את חייבת לעבור לחזיות, את נראת נורא עם גוזיות"
זה ממש הפתיע אותי ואפילו העליב. אני לא יודעת מה המידה שלי אבל ההיקף הוא 80 ס''מ.

חשוב לי לציין שאני ילדה לא מקובלת בבית ספר, לא ממש מודעת למה שהולך היום (אני כל הזמן שומעת מוסיקה כמו בון ג'ובי, גאנס אנד רוזס, רד הוט צ'ילי פפרס..) אבל יש לי מודעות עצמית, חלק מהאנשים אומרים לי שאני בוגרת. בזמן שכל הבנות מנסות להיות יפות והולכות למסיבות עד ארבע וחצי בבוקר עם בגדים של.. אני לא אגיד.. אני עסוקה בלמצוא דברים לשפר את עצמי והאופי שלי, בשביל שאוכל לקטוף כל פרי שארצה בחיים, להיות ילדה מצליחנית.


אבל היה לי מאוד כואב מה שמיכל אמרה לי, וכל הילדים בחופשה הם רחוקים מלהיות כמוני כולל אחי הקטן. היינו ארבעה בנות ואחי. לא הרגשתי התייחסות אלי כי אח שלי נחשב ילד יפה וחתיך אז הבנות היו איתו כל הזמן.. הייתי הרבה לבד או עם הילדה הקטנה בכיתה ג.

אבל אני שואלת אתכם ואתכן, למה מיכל חייבת להעיר לי כל הזמן? זה לא התפקיד של אמא שלי להגיד לי מתי כדאי להחליף מגוזיה לחזיה? אני שוקלת יותר מהממוצע? האם האישיות שלי היא בסדר לגיל שלי?

תודה לעונים, אנונימית:)