כל חיי מרגישה בודדה, לא שייכת, עצובה, זקוקה מאד לחיי חברה ולאהבה

היי לכם אנשים יקרים
כל כך כיף לשפוך את הלב בפני זרים בלי פנים. כל כך מכביד להעמיד פנים בעולם האמתי ולשחק עסקים כרגיל ובעצם להרגיש ריקנות מזעזעת.
אז ככה, הנה הסיפור שלי בקצרה:
אני ילדה יתומה. מאז ילדותי לא היתה לי פינה חמה בטוחה ואוהבת. התגלגלתי מדירה לדירה, ממשפחה אומנת למשפחה אומנת, מסביבה לסביבה. הרגשתי לא שייכת. לא אהובה והצלחתי לשרוד בתוך וואקום מלא בבדידות כואבת.
כל חיי אני נלחמת בציפורנים להצליח להשתייך ולא מצליחה.
נדבקות אליי בנות שאני מכנה אותן קרבנות. הן סוחטות אותי אנרגתית ומתישות. אני מוצאת את עצמי בתפקיד פסיכולוגית ללא תשלום. בדרך כלל הבנות האלה נצלניות וקמצניות. אחרי שאני נלחמת לתת הזדמנות אני מנתקת קשר כי אני שומרת על הבריאות הנפשית שלי ומרגישה שהן מרעילות אותי.
אני גרושה. יש לי שני ילדים עצמאים ובוגרים עם חיים משלהם. חגים אני עושה אצל המשפחה של הגרוש שלי כי פשוט אין לי איפה ועם מי לחגוג.
ניסיתי להשתייך לקבוצות דרך הוואצאפ אבל לא התחברתי לבנות.
אני מרגישה שונה יוצאת דופן ולפעמים הסבל כל כך גדול שבא לי למות ולהפסיק לסבול.
יש לי בו זוג, הוא משתדל לתמוך בי אבל הוא עם ילדים משלו, משפחה, חיים נפרדים ויש לי המון רגעי לבד בתוך הזוגיות. הרבה פעמים אני מרגישה שאנחנו לא באמת זוג כי כל אחד חיי את חייו בנפרד.
אני משתדלת מאד להעשיר את מעגל החברות אבל לא מצליחה מאד קשה לי.
אני מחפשת להרגיש טוב. לצחוק. להתמלא. מבקשת למצוא חברות שידעו להקשיב מהלב ללא שיפוט ממקום רגוע בלי להיזכר איך אני מזכירה להן את עצמן לדחות אותי ולהתרכז בהן. מאד קשה לי למצוא אנשים טובי לב ופשוטים כאלה.
אני אישה רוחנית מאד. לא דתיה. אוהבת טבע. הליכות. אוהבת מאד לחבק את הרגע ולפרוח בתוכו הבעיה שאין לי עם מי לפרוח ואני נופלת לדיכאונות ולייאוש פעם אחר פעם.
נלחמתי בשיניים להתגרש כי הרגשתי בדידות נוראית בנישואים. אני ובעלי דאז בקושי שכבנו. ניהלנו משק בית משותף וזהו. בלי בילויים נסיעות. המון וואקום ובדידות. נלחמתי בשיניים למצוא זוגיות בריאה ובסוף התפשרתי על אדם טוב שלומד להבין אותי אבל כאמור אני לא ממש מרגישה בזוגיות כי לו יש חיים מאד נפרדים לשלי. הוא חי לצדי. פחות אתי.
אני בחורה נאה מאד לגילי, חטובה, יודעת להקשיב, תומכת, כלפי חוץ מלאה בעצמה בשמחת חיים והרבה פעמים מרגישה שבנות מאד מקנאות בי. בדרך כלל נשים בגילי משמינות נורא ומשדרות כבדות ואנרגיה של ייאוש ואני ניראת בתדר אחר.
סך הכל יש לי המון אהבה לחיים ושמחה ואופטימיות אבל מה כל זה שווה בלי להרגיש משויכת אהובה רצויה. אני פשוט חיה בבדידות נוראית.
אם יש כאן בנות שמזדהות אתי וחושבות שאולי נתאים זו לזו ממש אשמח להכיר אתכן. אני אוהבת את החיים. אוהבת לשמוח בהם. רוצה לצמוח אתם. יש בי הערכה עמוקה להכל. כואב לי שלפעמים בא לי למות. הבדידות וחוסר השייכות הם גיהנום. לפחות ככה אני מרגישה.