נותנת חשיבות רבה מדי לאנשים, לא יודעת מה לעשות על מנת לתקן ואשמח להתייחסות - מה לשנות בעצמי?

קודם כל אני שמחה שהאתר הזה אנונימי... ואגש לבעיה. אני לא יודעת מדוע ואיך יצא כך, אבל אני אדם שיותר מדי אכפת לו מאחרים. מה אחרים יגידו עלי, מה יחשבו, איך יקבלו... אני גם לוקחת יותר מדי ללב בעיות של אנשים שאני מכירה וחברים וזה יוצר אצלי בעיה .... אני נוטה לתת אוזן קשבת לכל החברים והחברות ובכלל לאנשים.. אבל אז נוצר מצב שאני כמו מגן דוד אדום 24/7 בשביל כולם... גם על חשבון הזמן שלי עם עצמי. עכשיו תגידו שזו בטח בעיה שלי, אך זה עמוק מזה... לא יודעת למה, אבל אני תמיד מסתובבת עם תחושה בבטן שאני צריכה לעשות יותר... הקשבתע שעתיים לחברה שקשה לה וכואב לה ואני מרגישה אחרי השיחה שאני לא עשיתי מספיק. בנוסף, אני גם מרגישה מרוקנת לחלוטין מאנרגיה... אני מתקשרת לנחם חבר על אובדן אדם קרוב ומיד מרגישה שלא עשיתי מספיק... בקיצור, תחושה שאני חייבת משהו לכולם ואני יודעת שזו בעיה. אני לא יודעת איך להפסיק. כל פעם שאני אומרת לעצמי "את חייבת לקחת את עצמך בידיים, את עושה לעצמך נזק. לאף אחד לא באמת אכפת אם תהי שם או לא... לאף אחד לא אכפת מההסברים שלך", עדיין... אני ממשיכה להיות שם בשביל כולם. זמינה כל העת ויוצאת תמיד בתחושה שיכולתי לעשות יותר... שלא עשיתי מספיק בשביל אותו אדם. וגם יש לי נטייה להסביר את עצמי תמיד. יש לי חברה ממש טובה... ואני מאד אוהבת אותה, אבל מרבית הזמן היא רק מדברת על דברים רעים שקורוים.. ואני מרוקנת מאנרגיות. אני מנסה לתמוך ותמיד שם, אבל בשלב מסוים זה כבר מתיש. ואל תשפטו אם לא הייתם במצב זה.. מגעיל אותי אפילו לומר את זה ... אני פשוט מוצאת את עצמי ממלאה את כל היום שלי ואת החייםשלי באחרים.. לחשוב על אחרים. כל הזמן נמצאים סביבי אנשים שרע להם בחיים... והמצב הזה כבר מציק לי... עושה לי רע נפשית ואני לא יודעת פשוט איך להפסיק להיות תמיד בשביל כולם... ולהרשות לעצמי להתחשב גם בצרכים שלי. אשמח לעצות אם יש מישהו שנתקל במצב הזה ויודע איך אפשר לצאת מהמעגל הזה ? שבסוף יותיר אותי לבד (כי אני מרגישה שאני נמאסת על אנשים עם אובר הדאגה שלי למרות שהם עצמם כל הזמן רק מבקשים שאקשיב לצרות שלהם ואני ךוקחת על עצמי) וגם במצב של חוסר כוחות... ?