אני פרילאנסרית בתחום אומנויות במה. יוצא לי לעבוד בעיקר עם בתי ספר דתיים. אני צעירה וחדשה בתחום אז אין לי הרבה ניסיון, כך שיכול להיות שהכול נובע מהראשוניות של דברים. יוצא לי לביים פרוייקטים בני כמה חודשים, או בני מספר ימים וכמעט תמיד אני "מתאהבת" באחת התלמידות. אני כותבת במרכאות כי אני מקצועית לחלוטין ולא חלילה נמשכת ועושה עם זה משהו. לפעמים אני מרגישה צורך בקרבה ומרגישה כאב כשנפרדים וממשיכה לחשוב עליהן קצת גם אח"כ. אני לא עושה שום דבר רע, אבל מרגישה מובכת בקטע הזה, כאילו מה הסיפור שלי?! למה פאקינג תלמידה בת 17 לא יוצאת לי מהראש כמה ימים? יכול להיות שזה בגלל שאין לי בן זוג? בבקשה אל תשפטו ותגיבו בעדינות, אני מרגישה עם זה רע מספיק גם ככה. תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025