להמשיך הלאה או לנסות לתקן?

היי לכולם,
הייתי בזוגיות לתקופה של שנה עם בן זוג שהייתה לי היסטוריה איתו בעבר. מהרגע שהכרתי אותו לפני כחמש שנים, אהבתי אותו מאוד בקטע לא מוסבר, הדלקות או אולי אהבה ממבט ראשון.
נכנסנו למערכת יחסים זוגית לפני שנה וחצי, ההתחלה הייתה מדהימה ולא רבנו בכלל, אך לאט לאט התחילו לעלות קשיים והרגשתי שבמקום להתמודד עם הדברים ולנסות לפתור אותם, הוא הרבה פעמים מרים ידיים.
היינו אמורים לעבור לגור ביחד, ואז הוא החליט לסיים את הקשר על רקע אותם קשיים. אני קיבלתי את הפרידה קשה מאוד, חשבתי שעולמי חרב עלי. הרגשתי שהבן אדם ננעל על הרעיון ואין עם מי לדבר. הכל נעלם ברגע, ברגע הפכתי זרה. הייתי קמה בבוקר בדמעות, הולכת לישון בדמעות. תחושת מועקה שלא נגמרה.
היינו פרודים שלושה חודשים, יצאתי עם שני גברים בתקופה הזו והרגשתי שנפתחו לי העיניים אחרי תקופה ארוכה. אבל משהו לא הרגיש שלם. באותה תקופה הוא התחיל ליצור איתי קשר וזה ערער מאוד את היחסים עם הבחור שיצאתי איתו. החלטתי להפרד ולחזור אליו.
התאהבתי רק פעמיים בחיי ורציתי לתת צ'אנס לאהבה.
ציפיתי שהוא ינסה להחזיר את האמון והביטחון שאבדו לי, ודיברתי איתו על זה, רציתי שיחזר ויתן לי להרגיש שהוא מבין שעשה טעות ושהוא לא יחזור עליה (הפרידה נעשת בצורה לא יפה) אבל באותה נשימה לא יכולתי להעניק לו חום ואהבה. וזו בעיה שהייתה גם בקשר הקודם, רק שהפעם היא התעצמה. פחדתי שהחזרה הייתה כרוניקה של מוות ידוע מראש.
התחלנו לריב הרבה, התקרבנו ואז שוב רבנו והתרחקנו. כמו מעגל. וכל פעם שרבנו הוא פגע בי, והפכתי להיות אובר רגישה (אני אדם רגיש), אבל הרגשתי שאני נתפסת על קטנות לפעמים ולפעמים הרגשתי שהמילים שלו נוראיות בכל קנה מידה וההתנהגות שלו לא לגיטימית, ובאופן כללי התנהגתי כיאלו אני לא אני. ניסיתי לצאת מהלופ הזה והרגשתי שאני לא מסוגלת. נפרדתי ממנו וחזרתי אחרי יום כי שוב הרגשתי שאני מפספסת ומפסידה אהבה כי הלב לא מצליח לסלוח ואני צריכה להשתדל יותר.

לפני שלושה ימים הייתה לי איתו שיחה קשה. הבנתי שהשאיפות שלנו שונות בהרבה מובנים ושוב הכל עלה לטונים לא נעימים ופשוט אמרתי לו שצריך לסיים את הקשר. אחרי בילבול שנמשך בכל השלושה חודשים מהרגע שחזרנו.

עכשיו, אני שוב מרגישה לא שלמה. לא יודעת אם טעיתי או בחרתי נכון. מה אתם חושבים?