אני בת 24 ומרגישה שאני חיה חיים של אישה זקנה,במקום לחוות חויות בגיל הזה שאמור להיות מדהים,אני תקועה בבית לבד רוב היום.
אני לא מחשיבה את ה"חברות " שלי כחברות ,עברתי פגיעה מינית כשהייתי בתקופת הצבא והן ידעו להפנות לי עורף בעוד שאני על כל "שטות" קטנה רצתי לתמוך.מאז הקשר איתן מאוד מוגבל ונפגע,עם השנים הן המשיכו לאכזב וזה ריחק מאוד.
עם השנים שמרתי איתן על קשר על אש קטנה,רק כדי לא להיות לבד כל הזמן.
אני כיום גרה עם בן זוג מזה שנתיים,יש לציין שהוא תמיד מנסה לדחוף אותי להיפגש עם חברות ואני פשוט מתביישת להודות בפניו שאני עוד יחסית מנסה ליזום איתן וזה פשוט לא קורה מצידן רק לפי הזמנים שלהן והגעה עד אליהן (אנחנו כבר לא גרות באותה העיר,ענין של 20 ד באוטו) .הוא עצמו מוקף חברים שתמיד מתקשרים כדי לראות אותו,פעם הייתי ככה,והרבה פעמים הוא עונה להם בשלילה ואני יודעת שזה נובע מזה שלא אשאר לבד.אני לא מעודדת את זה אבל מעריכה את המחשבה,אבל מאוד מאמינה שלכל צד בקשר צריך להיות גם חיים אישיים,לכן אני לא מבקשת ממנו להשאר איתי.
אני מרגישה שהבדידות הזאת הורידה לי את כל הביטחון בעצמי,אני מפחדת להיכנס למסגרת של לימודים כי אני פשוט כבר לא מאמינה בעצמי שאצליח,
לפני לא הרבה שנים האמנתי שאני יכולה להצליח בכל דרך שאבחר בה,רק חיכיתי ללמוד ,כיום כל החשק ,האמונה עצמית,הכל נעלם.
אין בי כבר ראיה לעתיד שלי,כבר אין שאיפות לא משנה כמה אני מנסה לחזק על עצמי ומנסה להזכר בתכונות שהיו לי בעבר.מרגישה שהפכתי מאדם שופע חיים ,חברים,ושאיפות, לבחורה בלי אור בעיניים,מחכה ללילה כדי שיסתיים עוד יום,חיה על ניוטרל,מה שיהיה יהיה,לא מקדמת את עצמי לשום מקום,ואני חוששת שזה גם יפגע לי בזוגיות..מתארת לעצמי שקשה לחזור לבית שאני משרה בו ככ הרבה בדידות ודיכאון
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות