היי חבר'ה, ראשית אציין שאני מאוד אוהב את האתר והכותבים כאן, אז אתחיל בתודה!
ולעניינו, אני למדתי בבית ספר דתי- ככה שחלק מהנוף שלי מעולם לא היו בנות, לא הייתי יודע לגשת ולדבר איתן. תמיד הייתי משחק אותה "קול" אבל מנסה לפעמים יותר מידי..
בפעם הראשונה שהכרתי בנות היו בתנועה שהייתי, ותמיד היה לי קשה להיפתח מולן.
בתנועה הכרתי בחורה מדהימה! שתמיד עזרה לי והיה לנו הרבה מחנה משותף, אבל אף פעם לא שידרנו על אותו גל בנוגע ליחסים בנינו. כששאלתי האם היא רוצה לצאת איתי היא סירבה. כמובן שהיר אמרה שאני בחור וכדו'.
זו הבחורה הראשונה שדיברתי איתה לעומק, והבחורה הראשונה שהתאהבתי בה, בנתיים גם האחרונה.
מאז- לא מצליח להתאהב. ועברו שנתיים! יותר מזה, בכל פעם שאנחנו מדברים, או סתם הודעה בווצאפ העיניים שלי נהפכות לזוהרות. כן שחררתי ממנה והתחלתי לדבר איתה כמה שפחות, אבל עדיין מרגיש משהו. ותמיד אומר לעצמי שהלוואי והיא היית שלי, כי עדיין לא מצאתי בחורה איכותית כמוהה. וכיום אני נמצא הרבה סביב בחורות, בצבא, בעבודה ומרגיש לי שלא אמצע עוד אחת כמוהה. כיום היא בזוגיות מאושרת כבר שנתיים.
היית לי מערכת יחסים ראשונה לפני חודשיים, משהי שהכרתי בצבא.
לא כלכך רציתי אבל נכנסתי לזה, ושם לא היה לרגע ניצוץ בעינים! לרגע לא הרגשתי אהבה.. היינו יחד חודשיים ונפרדנו כידידים, וזו היית המערכת יחסים היחידה שלי..
ידידה שלי שהיא חברה של חבר טוב שלי חוגגים יחד שנתיים, היא שלחה לי את הברכה שהיא כתבה לו לכבוד יום ההולדת ה-20, ירדו לי דמעות, ואני לא בחור שבוכה הרבה. כלכך משתוקק לאהבה אמיתית, אהבה שחסרה לי כלכך שאני מאבד את עצמי, זה מתבטא בעיקר באכילה רגשית ובחוסר ביטחון מטורף!
מרגיש נואש כבר, אני בחור איכותי ואני יודע את זה, גם הרבה אמרו לי. אבל משום מה, בפאן הרומנטי- שום דבר לא הולך לי. ואני מנסה להתחיל עם בנות.. ואני ממש ממש מתבאס מזה.
אשמח לעצה טובה, גם מכם בנות ובעיקר מדלתשים.
תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות