שלום לכולם (: יש לי דבר מה שאני אשמח לקבל עצה (אם אפשר עצה כנה ומועילה באמת ולא לכתוב דברים פוגעניים סתם, כי אינכם מכירים את האדם שמאחורי המקלדת). אני אדם חברותי ואני נקשרת מהר לחברים שלי. כאשר עובר משהו על חבר/ה, אני אהיה שם בשבילם ואני לא אנטוש גם אם זה קשה ודורש סבלנות רבה. העניין הוא... יש חברים מסוימים, קרובים, שאני מתייחסת אליהם כמו אל בני משפחה. אני באמת מתעניינת בשלומם, ואם עוברים משהו עצוב אני משתתפת בכאבם ולא קמה והולכת. לפעמים לאנשים יש נטייה להיעלם ולסנן, כי אין להם ראש לדבר. למרות זאת הם מחוברים מפעם לפעם- פשוט מסננים. אבל אני מבליגה, כי אני מתארת שמצבם הרגשי מורכב. מדי פעם כותבת הודעות, אך מקבלת תשובות קצרות ויבשות מאד. בסופו של דבר מביעה דאגה כנה ומבקשת ליצור איתי קשר כאשר הם ירגישו יותר טוב. מה אתם הייתם עושים במצבים כאלה עם חברים במצוקה ? מראים נוכחות עקבית או עוזבים במנוחה טוטאלית עד יעבור זמן ? כי אם אני עוזבת אני מרגישה לא חברה, ואם אני אכתוב ואכתוב ואראה שהאדם לא זורם, אני ארגיש נודניקית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות