היי כולם,
לא נולדתי בארץ עליתי הנה בגיל 6 עם הוריי ואני בת יחידה.
אין לי משפחה בארץ ולא כלום.
בחודשיים האחרונים אני מרגישה מיואשת
נמאס לי להלחם עם העולם כדי להשיג קצת שמחה אני מותשת.
כל חיי נלחמתי עבור שוויון בעקבות היותי נוצריה תמיד הייתי חריגה ועד שקיבלתי את השוויון הזה התיכון נגמר.
עבדתי על העברית שלי כל כך הרבה כדי שלא יצחקו עליי ועדיין מרגישה חריגה.
היו לי המון ידידים וחברים עד לא מזמן ומשום מה מרגישה שהם כבר לא לרמה שלי מרגישה שהם ממש תינוקיים שמחפשים רק לשתות.
לאחרונה המצב הכלכלי של הוריי על הפנים וכל הבית בלחץ.
אני מרגישה מרוקנת ובודדה למרות כשאם מסתכלים עליי מבחוץ רואים בחורה אופטימית ומחוייכת.
כאילו אני שמה מסכה על פניי בבוקר ויוצאת להתמודד עם העולם.
כבר אין לי כוח יותר להתמודד עם זה מרגישה חסרת מזל.
התקווה היחידה זה הוריי כי יש אנשים שאפילו את זה אין להם.
אבל נמאס לי לבכות כל לילה.
כל החברים הקרובים נהרגו בדרך כזאת או אחרת ובגלל זה אני משתדלת שלא להתקרב לאנשים כדי לא להפגע ולפגוע. מרגישה שמביאה להם מזל רע.
ביקרתי אצל פסיכולוגים אבל לא מצליחה להפתח מולם.
אין לי כוח יותר..
לא יודעת איפה לחפש את עצמי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות