היי אנשים
אני בת 22, בת יחידה להורים מהממים. לא מזמן השתחררתי משירות קבע כקצינה ועכשיו אני מבלה בין עבודה ללימודים למשפחה.
עברתי שינוי מאוד משמעותי בצבא, מבחורה מפונקת הפכתי לבחורה עצמאית וכריזמטית. הבעיה שההורים לא הפנימו.
קיבלתי עצמאות גדולה אבל בכל זאת בבית ההורים דורשים דין וחשבון- לאן אני הולכת, מתי חוזרת, למה חזרתי מאוחר, למה הלכתי איתו ולמה איתו ולמה אני לא בבית, למה אני לא מקדישה זמן ללמוד למבחן הזה, למה אני לא אוכלת בריא ולמה אני הפסקתי ללכת לחדר כושר.
עוד דוגמא- אני ואמא שלי מחוברות ממש, שיתפתי אותה שיש עניין ביני לבין חבר טוב שלי וששכבנו. במקום לייעץ כמו אמא ובת בוגרות, קיבלתי תגובה שיפוטית על גבול ״אל תהיי זונה״ (ציטוט). המרחק רק הולך וגדל.
כל תזוזה, כל נשימה מורגשת ומאובחנת.
קשה לי, זה סוגר עליי וגורם לי להתרחק ואני מאוד אוהבת אותם. לא בנויה כרגע לעזוב את הבית, אבל מה עושים? דיברתי מספר פעמים, הראו הבנה וחזרו לדפוסים הקודמים. אני מתחילה לפתח דחייה רצינית.
עזרה לפני שזה יתפוצץ!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות