אני לא יכולה להגיד שגדלתי בתחושה של חוסר, ומבחינה חומרית ההורים משקיעים בכולנו באותה מידה ולאחרונה בי אפילו יותר( כי מממנים לי את הלימודים). אני בת בכורה מתוך 3 ילדים, ולאחרונה דווקא בסיטואציות בהן אני צריכה תמיכה והבנה אני מרגישה שהאחים שלי מקבלים אותן הרבה יותר ממני. הנה סיטואציה לדוגמה: אחי חייל בצהל, כרגע בטירונות(לא קרבית, מגיע כמעט כל סופש הביתה) ואני בתקופת מבחנים. לפני כמעט חצי שנה המשפחה שלי סגרה סופש משפחתי באילת שכלל גם את שתי המשפחות של דודים שלי. לאחי עוד לא היה תאריך גיוס והם לא שיערו שהוא יתגייס כל כך מוקדם, כשקיבל את התאריך אמא שלי הודיעה שאם הוא לא יסגור את הסופש הזה היא לא תיסע לאילת או תיסע יום אחרי יחד איתו (כי בטירונות חוזרים ביום שישי והנסיעה לאילת הייתה בחמישי). לעומת זאת לפני כשבועיים גיליתי לצערי שאצטרך לגשת למבחן שיוצא ביום ראשון בדיוק אחרי הסופש הזה ולכן הודעתי למשפחה שלא אוכל להצטרף לנסיעה. אמא אפילו לא הציעה להישאר איתי. לא שהייתי זקוקה לה בבית, אבל רק לפני כמה חודשים היא הודיעה בתוקף שלא תיתן לאחי להיות כאן יומיים לבד וכשזו אני זה אפילו לא מפריעה לה.הם נסעו, שלחו המון תמונות ואני העברתי 3 ימים לבד בבית. ברור שהם התקשרו במהלך בסופש ושאלו איך הולך אבל לא גילו יותר מדי אכפתיות. זו לא הסיטואציה היחידה, יש לי המון דוגמאות כאלו ואני פשוט מרגישה שלהורים טיפה יותר אכפת מהאחים. אמנם הם יותר קטנים אבל ההפרש הוא בסך הכל 3 שנים וגם אני זקוקה לתמיכה מדי פעם.
יכול להיות שאני מגזימה? או שבאמת יש ילד שאוהבים יותר וילד שאוהבים פחות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025