המערכת יחסים שלי עם אימי הוא כבר לא מה שהיה פעם איך אפשר לחזור למה שהיה פעם?

אז זה לא משהו טרגי אבל לפני שיתחילו לרשום לי תגובות כמו מפונקת אז תבינו לפני כמה שנים הייתי מאוד קשורה לאמא שלי והיום זה השתנה וכשאני רואה את אמא של חברה שלי מחבקת אותה ונותנת לה אהבה אני מרגישה קנאה אז אני לא איזה בכיינית שמתלוננת על כל שטות אני באמת מרגישה לבד ושאין לי עם מי לדבר אז ככה,מילדות תמיד אמא שלי הייתה שם בשבילי ואני בשבילה לא התייחסתי אליה בתור אמא התייחסתי אליה ממש בתור חברה שלי/אחות גדולה חוץ מאחות קטנה אין לי עוד אחים או אחיות. אני ואמא שלי בייחוד בשנה האחרונה רבות מלא כמעט כל יומיים יש ריב בינינו לפעמים זה סתם ריבים ולפעמים זה ריבים רציניים אנחנו בסופו של דבר משלימות ומבהירות את העיניינים אבל ה"שולם" זה לא שאנחנו חוזרות להיות חברות או משהו כשאני יוצאת עם חברה שלי (היא החברה היחידה שלי אין לי אף אחת חוץ ממנה) היא אף פעם לא שואלת איך היה ואני לא מצפה ממנה לשאול אני פשוט מרגישה שזה כבר לא מה שהיה פעם אין את השיחות שהיו פעם אין את האיך עבר עלייך היום? ותבינו אני מנסה המון לתקשר איתה אבל היא סגורה אליי וקרה כזאת ולא פותחת אליי את הלב שלה.. לאחותי היא יותר יחס ולפחות אני מרגישה שהקשר שלה עם אחותי הרבה יותר חזק מהקשר שלה איתי.. לפני כמה שנים הייתי הולכת איתה ביחד ומוציאה הכל היום,כשאני מנסה לדבר איתה על משהו "אין לי כוח לשמוע את השטויות שלך" גם אני לא מרגישה ממנה תמיכה שאני מספרת לה את החלומות שלי את הרצונות שלי היא לא נותנת לזה יחס וגם מורידה לי עוד יותר את הביטחון הדבר היחיד שהיא אומרת לי כשהיא רואה אותי זה ביקורות על הציונים שלי,על התעודה על כמה שאני לא משתדלת ושאני יעבוד ברחוב בסוף זה כל מה שיש לה להגיד לי.. זה כאילו היא לא אמא שלי ולאבא שלי יש לה זמן לאחותי יש לה זמן עם חברות שלה או אמא שלה היא מדברת שעות בפאלפון אבל איתי.. אני לא חשובה היו כמה פעמים שפשוט ניסיתי לדבר איתה אחרי יום רע שעבר עליי בבית ספר והיא פשוט לא
התעניינה המשפט הקבוע "אין לי כוח אלייך ולשמוע את השטויות שלך" מה שעובר עליי זה שטויות מבחינתה אתם לא מבינים כמה זה מעליב לשמוע דבר כזה ועוד מאמא שלי וגם אם יש סיבה נגיד הקשר שלי עם בן שהיא לא מחבבת עדיין אהבה בין אמא לבת אמירה להיות לפי דעתי לפחות ללא תנאים לא "תנתקי את הקשר איתו ואז אני יתחיל להתייחס אלייך" לפי דעתי ממש לא.. היא אמא שלי היא אמורה לקבל אותי כמו שאני וגם אני לא בחרתי אותה ואני עדיין מקבלת אותה ומקשיבה לה פשוט יש דברים שאני לא מסכימה איתה.. זה קשה לי מאוד קשה לי כרגע פרקתי את הכל.. אבא שלי הוא סוג של הצל שלה הוא מסכים עם כל מילה שנייה שלה אז ככה שאיתו אני לא יכולה לדבר סבתא וסבא מספרים כל מה שאני אומרת לאמא ככה שזה לא יעזור אין לי עם מי לדבר ואני מרגישה ממש לבד לא נפתחתי ככה בחיים.. חייבת עצות מה כדי לי לעשות במצב כזה?