שלום.
אני והחברה כבר שנה שלישית יחד. האמת, ניכר בבירור ששלב ירח הדבש כבר מאחורינו ובמקום מסוים הפכנו זה לזו לשגרה.
בשלבים ההתחלתיים של הקשר המחשבה על פרידה היתה מאוד כאובה ועשתה לי רע אבל בחודשים האחרונים אני חושב על זה יותר ויותר בהרבה הזדמנויות. מכל מיני סיבות. למשל:
- אני רוצה לגור במקום רחוק מאוד (לא בישראל). היא מאוד לא רוצה, רוצה להיות קרובה לאמא שלה. שלב ההכרעה נמצא עוד לפחות 3 שנים קדימה אבל אני כן נוטה לעזוב. לא מוכן לתכנן את חיי סביב אמא שלה. יש אפשרות להתפשר על מקום קרוב יותר ושעדיין ארגיש מסופק (גם חו״ל, אבל שמאפשר ביקורים תכופים יותר בישראל), אבל אני רוצה רמת ניתוק יותר גבוהה מישראל ממה שהיא רוצה. אני רוצה להפסיק להיות ישראלי לחלוטין וגם לא להתרועע עם ישראלים אחרים בחו״ל. היא רוצה קשר רציף עם הארץ ואני לא בטוח שנעשה טוב אחד לשני ככה.
- תדירות הסקס גרועה. אני מרגיש שמבחינתה זה נהיה מטלה ויש מדי פעם ריבים על זה.
- יש לה משפחה גדולה ואני לא מתחבר לסוג האנשים האלה. נמאס לי כבר מהציפיות שאני אבוא לחתונות הגדולות שלהם, ״אתנהג יפה״ לידם (למרות שהם ממש חצופים אלי לפעמים. וכשאני מעמיד אותם על מקומם זה נגרר לריב איתי אחר כך).
אני יודע שציירתי תמונה מאוד שחורה, אבל באמת שיש גם הרבה דברים טובים. יש לנו חיבור ברמה עמוקה מבחינת השקפות עולם, איך היינו רוצים לגדל משפחה, איזה לייפסטייל היינו רוצים לחיות ביחד וכו׳... בחיים שלי לא פגשתי מישהי כמוה.
עם זאת, הרבה פעמים גם כשאנחנו ביחד אני מוצא את עצמי מהרהר אם התחושות והמחשבות הקשות שאני מרגיש וחושב לפעמים שוות את זה.
האם זה נורמלי בכלל? הדבר שאני הכי לא רוצה זה להוביל אותה סתם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025