אחרי הרבה שנים של זוגיות, נתן לנו השם במתנה ילד ברוך השם. בעלי אפילו יותר ציפה ממני לפרי בטן.
אעפ כן, משנולד, בעלי רואה בילד ובכל הקשור אליו, עוד מטלה מעצבנת ברשימה, שלא בא לו לעשות ושהוא יעדיף לדחות כמה שיותר.
נוצר מצב שבעלי מטפל בהרבה מטלות בבית, ובלבד שלהמצא כמה שפחות עם התינוק.
אני מבינה שקשה לו. גם לי קשה. ואני לוקחת עליי את החוסר שהוא יוצר ומשלימה אותו עבור התינוק.
מה שגוזל ממני כוחות רבים.
הרבה פעמים בעלי מרעיש אחרי שהרדמתי שעות את התינוק ואני מעירה לו והוא כועס עליי ומתחצף אליי.
הרבה פעמים מתכעס עליי וצועק. ואני מבקשת כל פעם שלא יבהיל את התינוק. והוא לא מזיז לו. הוא מתנצל אחכ ואומר שזה הכי טוב שהוא יכול לתת כרגע. שהוא כזה. הוא לא כמוני, לא סבלני ככ. שהוא אנושי. שהוא לא מצליח להרגע ומתפרץ, למרות שלא רצה.
לרוב אני מקלחת את בני לבדי, ובכלל האינטרקציה עם אבא היא לכמה דקות ביום לנשיקות ותו לא.
דברנו והוא גילה לי שבסדר העדיפויות שלו קודם הוא ואז התינוק. ואצלי הפוך. הוא אמר שהוא לא יכול כמוני, לוותר על עצמו.
אבל אני חושבת שזו מהות ההורות. אז הבנתי שהוא לא רוצה בכלל להיות אבא. זה מאד מעציב אותי. לבן שלי מגיע אבא יוצא מהכלל.
זה גורם לי לדחייה עזה מבעלי והוא איים עליי שילך לבגוד, ושיותר קל לו להתגרש מאשר להשאר, ולכן אני צריכה להודות על שהוא נשאר בכלל.
הוא גם כועס למשל כשיש תור לרופא/ טיפת חלב, או שצריך לקנות דברים דחוף לתינוק. כי גם ככה יש לו את העבודה שלו על הראש. ומוציא את זה עליי עושה לי פרצופים, מדבר אליי לא יפה, שותק בכוונה...
הוא לא מבין שהיחס שלו גורם לי לדחייה ממנו. ומצד שני, אם אגיד לו הוא יגיד שאני כפוית טובה כי הוא עושה המון בבית ומביא פרנסה.
דברתי עם הורי בסוד והם מאד כעסו על ההתנהלות של בעלי ואמרו לי לאיים עליו בגירושין.
אם אתגרש, לא תהיה לי עזרה כלל. הוריי התעמרו בי ובאחיי ואינני סומכת עליהם לבד עם הילדה.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות