הילדה שלנו הסתכלה עלינו באמצע אקט מיני, איך להתנהל מולה עכשיו?

אני חייבת עזרה דחוף בבקשה אנחנו לא יודעים מה לעשות ואנחנו מתים מבושה ולא יודעים איך לצאת מזה..!!!!!
יש לנו שתי בנות והשבוע כשהם ישנו אצל הגרוש שלי אז באתי אליו וראינו סרט בטלויזיה.. אנחנו לפעמים שוכבים וזה בעיקר תלוי בתקופות אם אנחנו רבים או לא רבים.
הפעם זה היה אחרי שלא עשינו את זה מלא זמן, יותר משנה בגלל כל מיני ויכוחים שהיו בנינו, ואז השלמנו בתקופה האחרונה שתינו קצת בקטנה ואמרנו נראה סרט בסלון..
הן לא קמות באמצע הלילה בחיים + הן ישנות עם דלת סגורה ובדרך כלל כשהם פותחות את הדלת אנחנו שומעים את זה.
זה לא היה איזה אקט ארוך וזה היה אפילו בלי משחק מקדים בגלל שבאמצע שראינו סרט אז שמנו מזגן + העניינים התחממו מתחת לשמיכה אני נגעתי לו והוא נגע בי והתחרמנו ככה אז זה לא היה איזה משהו ממושך,
וכמו טיפשים לא חשבנו ללכת לחדר כי זה פתאום בלהט הרגע התאים לנו והדליק אותנו יותר - שם, וגם ידענו שזה יהיה זריז ביותר בגלל כל מה שהיה מתחת לשמיכה אז עשינו את זה על הספה בסלון
אני שכבתי עם הפנים נגד המסדרון והוא היה עלי עם הפנים לכיוון המסדרון אבל היה חושך ולא שמענו כלום.
איך שהוא קם ממני הוא רואה את הילדה שלנו (בת 3), קמה מהרצפה ונעמדת מולנו היא ישבה (ואין לנו מושג כמה זמן) והסתכלה כאילו היא צפתה באיזה סרט..
לא היה לנו שום יכולת לראות את זה!!! ואין לנו מושג גם באיזה חלק היא הגיעה וכמה זמן היא הייתה שם.
ליד הספה איפה שהיא עמדה יש כורסא ככה שהיא חוסמת את השדה ראיה, ואם היא עמדה שם אז בגלל שהיא ממש נמוכה היא לא תצליח לראות כלום רק את זה שהתנשקנו
הבעיה שבין הכורסא למזגן יש מרווח שאם היא עמדה או ישבה שם אז משם כן רואים הכל,
כי שם כל השדה ראייה פתוח ואם היא עמדה שם אז היא ראתה ממש הכל.
איך שראינו אותה הוא מהלחץ בגלל שהוא נבהל צעק עליה מה את עושה פה לכי לחדר והיא התחילה לבכות ורצה בחזרה למיטה, התלבטנו אם להכנס אליה או לא ובסוף החלטנו שניתן לה לבכות עד שהיא תרדם כי אז אולי בבוקר היא תחשוב שזה היה חלום או שהיא תשכח מזה.

הבעיה היא שמאז עבר כמעט שבוע ואני לא יודעת מה קורה לה אבל היא עושה כמה דברים מוזרים ומתנהגת לא כמו תמיד, ואנחנו לא יודעים אם לקשר את זה - לצעקה שהוא צעק עליה (כי הוא בחיים לא צועק עליה), והיא חטפה טראומה מזה או שהיא חטפה טראומה ממה שהיא ראתה.
מצד שני היא ילדה בת 3 וגם אם היא ראתה את האקט היא בטוח לא מקשרת את זה למשהו מיני, אז למה בעצם היא מקשרת את זה?

ההתנהגויות המוזרות שנהיו לה בשבוע האחרון;
הרבה פעמים יוצא לה להסתכל עלי ולבהות בי במשך כמה דקות וכשאני שואלת אותה למה את מסתכלת היא פשוט לא עונה. וזה קורה באמצע שאני עושה כל דבר, אוכלת, מדברת בטלפון, יושבת בספה היא פשוט יושבת ובוהה וזה בחיים לא היה ככה. ואין לי מושג מה היא חושבת באותם רגעים.
היא כל הזמן מתלוננת שכואבת לה האוזן והיינו אצל שני רופאים שונים שאמרו שאין לה שום דבר והיא סתם ממציאה את זה, והיא בחיים לא התלוננה סתם שכואב לה והיא מתלוננת על כל דבר, שכואב לה האוזן וכואבת לה הרגל וכואב לה הגרון. ואין לזה באמת ממצאים.
היא התחילה לקרוא לאבא שלה אבא בשם שלו, שאת זה היא באמת בחיים לא עשתה היא בכלל לא השתמשה בשם שלו לעולם!!! והייתה קוראת לו רק אבא. כשהיו שואלים אותה איך קוראים לאבא שלה היא בקושי הייתה עונה, והיום היא קוראת לו אבא בשם, במשפטים כאלה "היום אבא אריאל בא לקחת אותי לגינה?" וכשאני שואלת אותה למה את קוראת לו בשם, את צריכה לקרוא לו רק אבא אז היא לא מגיבה על זה וממשיכה לקרוא לו אבא + שם.
היא כבר בקושי משחקת עם אחותה, היא לא רוצה לעשות דברים שפעם היא ממש אהבה והיא התחילה להיצמד אלי כמו זנב. ברמה שאני הולכת לשירותים והיא מחכה לי מחוץ לדלת והבת שלי היתה מאוד עצמאית.

אני לא יודעת מה עובר לה בראש, אולי עובר לה שהוא פגע בי? אולי שהוא הכאיב לי? אולי ששנינו עשינו מעשה שהוא "אסור" הרי אם היא ראתה אותנו נגיד - בלי בגדים - והיא עדיין מבינה ויודעת שאסור להתפשט ליד כולם ושהאיברים הם אישיים (כי זה מה שמלמדים אותם גם בגן כשגומלים אותם מחיתולים) והיא רואה שגם אנשים ביום יום כן מכסים את האיברים שלהם אז אולי היא חושבת שעשינו משהו לא בסדר שהוא אסור? אולי היא בכלל נעלבה וחטפה טראומה מהצעקה הזו באמצע הלילה?
אין לי מושג!!!!!!!!
מישהו יודע איך עובד פה מוח של ילדים או ממה היא נפגעה? ואיך מעלימים לה את הזיכרון אנחנו פשוט מבויישים ברמות.

אנחנו לא יכולים לשתף מן הסתם את הגננת ולא שום גורם אחר, כי אנחנו לא באמת נגיד מה גרם לה לזה..
האם זה יעבור לה? אנחנו ממש בלחץ.