אני לא מישהי חסרת ביטחון לגמרי או אחת ששקועה בדיכאון כרוני ורובצת כל היום במיטה.
אבל עובדה שכרגע אני רושמת את תוכן השאלה מהמיטה של ההורים שלי כשאני נמצאת בביתי, לבדי וחבר שלי עוד לא קם. אין לי חברות, כן יש לי תחושה שאף אחד לא צריכה אותי או שאני מעניינת מישהו בתור חברה
אני לא מתכוונת לתרץ יותר או לשקר לאנשים מכרים ששואלים אותי אם אני יוצאת היום (בעברי הייתי עודה את זה המוןן) . לא, לא יצאתי מעל לשנתיים בגלל שאין לי עם מי. בחיים שלי לא הייתי במועדון..
אני מתעסקת בפיתוח עצמי, אוהבת ללכת לחדר כושר ולאמן ולאתגר את הגוף שלי, אני אוכלת בריא מאוד, לומדת כל יום ממגוון ספרים הקשורים לתארים שונים, עושה מדיטציות כל בוקר ולאחר מכן קוראת לפחות 3 שעות ביום, אני עובדת עם ילדים וגם מדגמנת פה ושם, יש לי חבר מהמם ואנחנו שנתיים וחצי ביחד.
בגיל 14 לאחר שאיבדתי BFFית שהכרנו מגיל 0 בערך יש לי 0 חברים. ניתקתי קשרים, אנשים ניתקו קשרים ממני אין לי מושג.. אני פשוט במצב כזה שאני מקבלת את זה ומקווה לטוב.. כואב לי לראות שתי בנות יחד כי אין לי חברים, מצד שני אני שמחה בשבילן...
לפעמים מרוב נואשות אני רואה מישהי מגניבה ומתארת לעצמי בראש איזה חברות טובות אנחנו יכולות להיות .
אני רוצה חברה אינטילגנטית אחת שיודעת להנות כמוני שביחד נהיה כוח עצום ונשמח אחת את השנייה רק מעצם הקיום שלנו.. ככ חסרה לי אחת כזאת. אוף!
האם אני מופנמת מידי? מנומסת מידי?
למה מישהי שיש לה (כמעט) הכל היא בלי חברים בכלל?
יש לי חברה-מכרה אחת שאפילו לא נפגשנו עוד.. הכרתי אותה מהאתר. אני מעבירה ימים שלמים רק בלימודים + עבודה ושיחות של 10 דקות בפלאפון עם חבר שלי בכל סוף יום.. אני מרגישה מתה מבפנים.
יש משהו שאפשר לעשות? , דעתכם על מצבי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות