היי, המצב שלי באמת כלכך מצער אותי ובא לי כל היום לבכות, אין לי אף אחד באמת, יש לי חבר שנתיים והמצב ביננו פשוט מדרדר מרגע לרגע אני שבורת לב הוא הדבר היחיד שיש לי כרגע וקשה לי ליהיות תלויה בו, ואין לי עם מי לחלוק את הרגשות שלי חוץ ממנו וגם זה לפעמים אני לא יכולה לדבר איתו על הכל כי המצב ביננו דפוק וכנראה שניפרד בסופו של דבר משהו שגם יושב עליי. אין לי חברים ואף פעם לא היו לי חברים אמיתים, בסופו של דבר כולם עוזבים. עכשיו החופש הגדול ואני לא עושה כלום עם עצמי אני לומדת לרישיון, וחוץ מיזה כלום. אני רואה איך נערים בגילי יוצאים נהנים ואני יושבת בבית בוכה כי בא לי חברה טובה לדבר איתה ושלא תיהיה צבועה אליי, בא לי שבאמת יהיו שם בשבילי, אני תמיד מקשיבה לאנשים ומיעצת להם כי אני אוהבת לעזור אבל שאני באה לדבר איתם (אנשים שבעבר היו בחיי) הם לא באמת מקשיבים לי... אני כלכך מפחדת שכל החיים אהיה בודדה ושאף פעם לא אכיר אנשים אני אדם ככ חברותי ומתעניין ולא מזניח קשרים, אני נראת טוב תמיד אומרים לי את זה, אני מטופחת נעים ליהיות לידי, אני אוהבת להקשיב אז למה אין לי חברים ליהיות איתם? באלי לצאת ולהנות כמו נערים בגילי זה הגיל הכי כייפי והוא מתבזבז. אולי לא מצאתי את מקומי עדיין, אני כרגע לא מחפשת עבודה כי אני רוצה להשקיע רק ברישיון אבל חשוב להגיד שגם בעבודות שעבדתי בהם לא מצאתי חברים.. אני בדיכאון בגלל זה עצות יתקבלו :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות