מתחתן- מרגיש שאני תמיד צריך לרצות אותה ואם לא היא עושה לי סצנות, האם לוותר עליה?

שלום לכולם, אני בן 26 ומתחתן בקרוב..

אני תוהה לפעמים אם הדרך שבה בחרתי טובה לי או לא.
יש לי בת זוג מדהימה - חכמה ומצליחה ברמת הערצה (בת 25 ועוד חודשים מתחילה דוקטורט בביוטכנולוגיה), בחורה יפייפיה מסובבת ראשים, אישה שדואגת לאוכל/כביסה ועושה גם את כל הסידורי חתונה כמעט בעצמה כדי שאני אוכל ללמוד בראש שקט (אני סטודנט).

אבל משהו שם לא שלם לי.. ואני חושב שאני הבעיה כאן. קל לי להאשים אותה ואת החסרונות שלה - אבל אולי אני.. פשוט גרוע. או לא מספיק טוב לה.

אני מרגיש שאני תמיד צריך לרצות אותה, היא גם דיי דורשת את זה האמת.
היא נפגעת מאוד בקלות ומגזימה עם התגובות שלה - ואם אני מעיר לה בקטנה,
או לפעמים סתם זורק הערה ומתלונן קצת גם אם זה סתם על משהו בחיים שקורה לי - היא תמיד מגלגלת את זה כאילו שאני עושה לה דוקא וכאילו שאני מאשים אותה במצב.

לדוגמה - אני לומד למבחנים ואין לי זמן לכלום, קבענו שהיום אני והיא נלך לקבר של סבתא שלה, בו בזמן מהמשפחה רצו שאגיע למסיבת יום הולדת של קרובת משפחה מאוסטרליה מאוחר יותר באותו יום. התלוננתי בפניה על המצב שאין לי זמן ללמוד ומעצבן שכל פעם תוקעים לי דברים שמפריעים לי ללמוד, היא גילגלה את זה עלי שאני לא רוצה לבוא איתה וסתם קבעתי איתה לעלות לקבר של סבתא שלה ושלא לעניין שאני משנה ככה את דעתי ומתלונן על זה.
כדי למנוע איתה ויכוח ומכיוון שקבעתי איתה לפני - נאלצתי להגיד למשפחה שאני מבטל את ההגעה שלי אליהם ולא אחגוג יום הולדת.
התגובה הזו שלה - לא נעימה לי. אני עושה גם מעל ומעבר בחיים, אני עובד בשתי עבודות ולומד, ומנסה להתקבל לעבודה אחרת עם הכנסה גבוהה יותר ומשתדל לעזור לה בבית - אבל התגובה שלה הייתה מיד להיעלב ממני ולכעוס עלי ולפתח איתי ריב, במקום מאשר - פשוט לתת מילת עידוד ועצה.

עולות לי שאלות: מי אשם כאן? אולי אף אחד לא אשם? אולי צריך פשוט יותר לתקשר ויותר לדבר? אני הייתי לא בסדר שהתלוננתי בפניה על הקושי הזה? היא לא בסדר שהיא הגזימה עם התגובה שלה?

זה קורה הרבה דברים כאלה, לדעתי האישית את כל הקטעים האלה אפשר פשוט להחליק ולהעביר אותם, אבל היא עושה לי מזה סצנות וסיפור גדול, ואני תוהה לעצמי אם זה מתאים לי לחיות ככה, או שמה אני סתם מגזים ולוקח את העסק כבד מידי? אולי זה יהיה לי עם כל זוגיות ואני פשוט לא התבגרתי מספיק?

דבר נוסף שמפריע לי מאוד - היא רוצה שארד מהאופנוע. היא נתנה לי את הטיעונים שלה, המשפחה רוצה שארד מאופנוע, החברים טוענים שהיא דורשת ובצדק כי היא רוצה לשמור עלי והיא דואגת לי אבל גם לעצמה.

אבל וואלה - לא מצליח להבין את זה. חלום חיי מאז שאני בן 5 זה אופנוע. תמיד חלמתי על לרכב על אופנועים ולצערי אף פעם לא באמת מימשתי את החלום הזה - יש לי בסך הכל קטנוע קטן וזול. יש לי תחושה גדולה שאני הולך לחיות חיים ריקים עם תחושת החמצה גדולה שאני לא מגשים את החלום הזה. זו תחושה נוראית לדעת שצריך לוותר על החלום מבלי לנסות להשיג אותו.
אבל האם לוותר עליה, על זוגיות טובה, על אישה שלא בטוח שאמצא אישה כמותה, בעבור אופנוע - האם זה לא טיפשי??
אני פשוט נקרע עם עצמי מה החלטה נכונה ומה לא. ולראשונה בחיים שלי, יש לי תחושה חזקה מאוד - שלא משנה מה אבחר - אני אצטער על הבחירה שלי,
ותמיד כשהייתי בין החלטות, ידעתי שאם אני מחליט משהו - אני שלם איתו ויודע שזה מה שבחרתי - אבל לא כאן, במקרה הזה - אני פשוט הייתי רוצה שהיא תיהיה יותר קלה עם הדעה שלה על האופנוע, אך לצערי זה לא יכול לקרות.

תודה רבה וסליחה על חפירה ארוכה.