איך משיגים חברים?

הי אסקפיפל
מאז ומתמיד הייתי ילדה ביישנית שלא היתה מסוגלת להתחיל שיחה או להחזיק שיחה ותמיד היתה לי בעיה עם חברים. עד היום אני לא מכירה את המושג הזה. יש לי ידידים פה ושם, נקרא "ידידים ללימודים" שרק בבית הספר נפגשים, מדברים מידי פעם על דברים אחרים, אבל מעבר לזה לא. לא מצאתי אנשים בסביבתי בעלי מכנה משותף איתי שכיף לקיים איתם שיחות, ונראה כל הזמן שאני הצד המקשיב ושאנשים פונים אליי כדי לפרוק ולקבל עצות או לשם עזרה לימודית, ושוכחים שאני גם בן אדם ושגם לי יש רגשות ודברים שאני רוצה לשתף, ואני לא מוצאת מישהו שבאמת מאפשר לי לדבר וגם לפרוק ולספר. אני בקבוצה בווצאפ עם ידידים שבה דיסקסנו על נושאים שבעיניי שטחיים, אני כל הזמן שואלת אותם ומתעניינת בהם ומביעה התלהבות וסימפתיה אבל כשאני רושמת משהו או על עצמי אין היענות בכלל. כבר היו כמה פעמים שממש נעלבתי מההתעלמות הגורפת ואז יצאתי מהקבוצה, ואמרתי להם שאני מעדיפה להיות עם עם עצמי מאשר להיות איתם ולהרגיש לבד. ולמרות זאת הוחזרתי אחרי כמה התנצלויות ואמירות ש"לא שמו לב" אך ההתנהגות המשיכה לחזור על עצמה. אני לא אוהבת להיגרר וגם לא לשנות את עצמי בשביל אחרים, אבל זה יוצא ככה כל הזמן כי אני רואה שכשאני עצמי אין בכלל מי שאכפת לו, וגם כשאני משתנה ומנסה בשביל אחרים עדיין מתעלמים. אני מרגישה לבד ולא כיף לי. אני רוצה לצאת אני רוצה לבלות אני תכף מתגייסת וכבר לא יהיה לי את זה ואני נחשבת תלמידה מצטיינת וכל היום הייתי שוקדת על הלימודים וחוץ מלבוא לבית הספר לא הייתי יוצאת בכלל מהבית ככה שלא באמת חוויתי נעורים. אנשים מכירים בקיומי כשהם צריכים אותי ורוצים לנצל אותי, ואני אוהבת לעזור אז נותנת להם לעשות את זה, לפחות ככה מישהו מדבר איתי.. היה היום לילה לבן בתל אביב ואני ממש רציתי ללכת אבל לא היה לי עם מי. אני כבר מרגישה שאני לא בסדר ושאולי לא מגיע לי חברים. אני לא יודעת מהי חברות, אני רואה את החברים ללימודים לקבוצה יוצאים כל הזמן, כשאני כמובן לא מוזמנת, ובימי הולדת איך הם מפנקים אחד את השני, חוגגים איתם, קונים להם ים מתנות ומביאים מלא בלונים, כל פעם לבית הספר, ועוגה וברכות ומקרקרים סביב הבן אדם. לי בקושי אומרים מזל טוב. ואני למרות זאת עדיין מביאה מתנות ועדיין כותבת ברכות ועדיין נוכחת בחגיגות שלהם למרות שלא מרגישה שייכת. כל פעם מתבאסת שזה ככה, היה לי חלום לקבל בלונים ליום הולדת מחברים, לחגוג פעם אחת יום הולדת לא רק בבית עם המשפחה המצומצמת אבל זה כבר כנראה בחיים לא יקרה. אני הבנתי כבר שלא מתחברים אליי כי אני אוהבת תחומי דעת ועניין שונים, אבל כמה אפשר לגרור את זה.. המקום שאני הולכת אליו בצבא לא דורש השכלה רבה או בכלל אופי ותכונות מסויימים שאולי אמצא שם מישהו.. ואולי כן.. אבל עדיין גם מחוץ למסגרת מישהו לבילוי ולשיח עמוק.. מישהו שיהיה לי לחבר/ה אמיתי/ת שלא יהיה בקשר רק על מנת לנצל אותי ואת יכולתיי. אני הולכת לחוג אבל אין שם אנשים בגילאים שלי וגם לא מתאימים לי.. אז איפה מוצאים אנשים כאלה אם קיימים בכלל?