היי, אז אחרי שירות של שנתיים (בקרוב) הגיע זמני גם להשתחרר. בתחילת השירות בחיים לא חשבתי שאגיב ככה, וגם לא חשבתי שאצליח לסיים שנתיים מלאות. חוויתי המון קשיים במערכת, אבל בתקופה האחרונה באמת הגעתי למקום שטוב לי להיות בו- הרגשתי שהביטחון העצמי שלי עולה מול אנשים, שאני נמצאת בסביבה של אנשים שעושים לי טוב ומצליחה להתמודד מול קשיים בעבודה, והחשוב מכל, שאנשים בבסיס אשכרה מעריכים אותי על העבודה שלי.
לפני כמה ימים יצאתי לחפש''ש ולא יכולתי להפסיק לבכות. עד הרגע האחרון לא האמנתי שאני עוזבת כי עבדתי בצורה פחות או יותר רגילה. וקשה לי לתפוס שזהו, אין יותר משימות, אין יותר חיילים מעצבנים, אבל מן הצד השני, שאין יותר את הצחוקים במשרד ואת כל השטויות. גם אחרי זה כמה בנות מהמשרד ליוו אותי ואמרנו שנשמור על קשר, אבל אני לא יודעת עד כמה זה יקרה בטווח הארוך (הייתי בבסיס סגור והייתי 24/7 עם אנשים, ופתאום זה נעלם).
אני מרגישה שכל הכנסים שהלכתי אליהם לא באמת עזרו לי. כאילו זה נתן לי כיוון לגבי הפסיכומטרי, אבל אין לי שמץ מה אני הולכת לעשות עכשיו. כדאי לנסות למצוא עבודה בחפש''ש? אני גם לא בטוחה איזו סוג עבודה אני רוצה- עבודה בבית קפה או מועדפת. מרגישה שזרקו אותי למים העמוקים ושאין לי מושג איך לצאת משם.
אני בטוחה שאסתדר בסוף כי גם בצבא מצאתי את עצמי ונהניתי בסופו של דבר, אבל מהיכרות עצמית, אני מפחדת שבחודשים האחרונים אהיה אבודה ופשוט אשב בבית בחוסר מעש.
אשמח לעזרה וסליחה על החפירה. :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025