היי לכולם, יש לי בעיה קטנה( קטנה גדולה), אני לא מצליח להשלים עם העבר שלי ועם עצמי. העניין הוא כזה התחלתי הנדסאי לאחר התיכון(המקום שבו עשיתי את זה היה בסיס צבאי עם נהלים צבאיים), התחלתי ביולי ואני מגדיר את זה כלהיות בצבא, לאחר שמונה חודשים החלטתי לפרוש מן המסלול (כתוצאה מלקויות למידה שבא לידי ביטוי בקושי ומחוסר עניין), התגייסתי ללוחמה, איתרע מזלי התגייסתי במרץ המחזור האחרון שעושה שלוש שנים... מצאתי את עצמי משתחרר מהצבא בגיל 22 לקראת השחרור שלי עשיתי פסיכומטרי כבר בחודש הראשון לשחרור סיימתי התאכזבתי מהציון 570 (יש לציין שהתאמנתי למבחן הזה כשנה לפני הרבה זמן?!, כן חייב בתור לקוי למידה...+קורס ללקויות למידה שעולה בהתאם), באזרחות אני רואה המון אנשים שלא התגייסו ובגילי עם תואר ראשון, אני רואה בנות בגיל 20 שהשתחררו תקופה! לפני, הספיקו כבר לכבוש את העולם... אני רואה אנשים שניגשו לפסיכומטרי הראשון וקיבלו 680 (למדו שלושה חודשים בלחץ), אני פשוט מאוכזב מעצמי מאוכזב מהעבר שלי , לא יכול להשלים איתו!, אני תמיד שואל את עצמי למה דווקא אני, למה יש לי לקויות למידה,(כאילו שאני שולט בצורת גזע המוח הקדמי שלי או בתזרים החשמלי במוח שלי),למה אני צריך ללמוד שנה(לישון שעתיים בלילה), בשביל לקבל ציון שאנשים מקבלים אחרי שלושה חודשים של אימון, למה אני השתחררתי בגיל כול כך מאוחר ועשיתי שלוש שנים ושמונה חודשים צבא, למה למען ה ויתרתי על חצי מהחופש הגדול האחרון שלי(מהרגע שהתגייסתי לא נחתי כל הזמן חתרתי להתקדמות מתמדת מה עם חופש?!), למה אני צריך לעבוד קשה יותר מכולם רק כדי לשרוד לימודים, ועוד הרבה למה למה ולמה.!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות