כל הקשרים שלי הם רק באינטרנט... למה אני לא מצליח ליצור גם במציאות?

היי כולם/ן.

לפני כ-4 שנים שקעתי בדיכאון והמצב שלי היה מאוד בקרשים. התחלתי להתבודד מהחברים שהיו לי בזמנו ולהתרחק, לא מצאתי את עצמי וגם למען האמת לא חיפשתי. על החסך שנוצר לי בקשרים אמיתיים, התחלתי לבזבז את הזמן שלי באינטרנט בתקווה ששם אמצא אנשים שדומים לי ואוכל להתחבר איתם. וזה היה לא רע, למען האמת. מצאתי באינטרנט הרבה מאוד אנשים שהזכירו לי אותי, בבדידות ובמצבים הלא פשוטים. אבל איכשהו יצא מצב שבו פשוט התנתקתי מכל האנשים האמיתיים, והחלפתי אותם בוירטואליים.

זה הרגיש טוב שיש אנשים שהם זמינים גם באמצע הלילה, ושמדברים איתך כל היום, אבל הבעיה היחידה היא שלהם יש חיים ולך אין. ז"א, הם עובדים, לומדים, ואם מחר בבוקר תנתק איתם קשר - יהיו להם אנשים אחרים שהם לא אתה, הם לא יזכרו אותך בכלל. אתה סוג של תחנת מעבר בשבילם וככה גם הם בשבילך, אבל ההבדל בינם לבינך הוא שאתה סוג של נתלה בהם רק כדי לא להיות לבד ורק כדי להרגיש שאתה לא לבד, והם לא באמת צריכים אותך - נחמד להם לדבר איתך, אבל... זה לא באמת אמיתי.

השבוע חטפתי מכה רצינית כשהכרתי מישהי שנורא חיבבתי, שהייתה מאוד דומה לי. וכשאני אומר מאוד, אני מתכוון לכמו שכפול שלי, רק עם שינויים מינוריים. מיותר לציין שכמו עם כל השאר שהקשר התנתק - גם איתה הקשר התנתק, אבל הרגשתי כאב לא נורמאלי של לבד ומחשבות של למה לעזאזל בזבזתי את הזמן עליה, כמו גם למה לעזאזל בזבזתי את הזמן על כל האחרים שאי פעם הכרתי באינטרנט, ולמה אף אחד באינטרנט לא יכול להיות אמיתי ולרצות קשר במציאות, שכולל מפגשים וכו' כמו קשרים מציאותיים עם חברים מציאותיים? למה קשרים וירטואליים חייבים להישאר וירטואליים ולא יכולים להפוך לקבועים אמיתיים?

בעקבות המצב החלטתי שאני יותר לא רוצה להכיר אנשים באינטרנט, ומעדיף להיות לבד. אני מרגיש תחושת חרטה על הטעות האיומה שעשיתי בשעתו ונטשתי את החברים שלי, על אף שהם לא היו חברים אמיתיים לגמרי אבל בכל זאת, עדיף חבר שקרן ובוגד שפוגש אותך במציאות ורוצה להיות חבר שלך מאשר חבר באינטרנט שאומר לך שהוא שמח שהוא הכיר אותך אבל לא מעוניין באמת להכיר אותך.

אני כן מודע לזה שלרבים יש חשש מאיך האדם שמדברים איתו באינטרנט נראה במציאות, הרי גם אותי תמיד הזהירו "לך תדע אם זה באמת מי שמציג את עצמו או איזה פדופיל בן 600 עם כרס ו3 וחצי ילדים שגר בבית חורבה", אבל כמעט כל מי שכן אי פעם נפגש איתי מהאינטרנט ראה שלא כך הדבר וגם אני ראיתי שלא כך הדבר, וגם אם הם כן היו פדופילים (או אם אני הייתי הפדופיל) עדיין הייתה האפשרות לקחת אוטובוס חזרה, כי זה לא מפגש אצלם בבית אלא במרחב ציבורי, אז ככה שאין שום דבר שבאמת "מסוכן". אבל לא יודע... אולי זה שפשוט להם יש עודף אנשים מציאותיים ככה שאדם באינטרנט יכול להישאר באינטרנט, אין צורך בו בריל לייף?

ועכשיו אני רוצה לשאול ברצינות, איך אדם עם חרדה חברתית ונטייה להתבודד יכול לצאת מהמצב הזה? אני מחפש עבודות, אני מנסה למצוא מסגרות - אפילו התנדבות, אבל אני לא מצליח. מאיפה שלא נזרקתי זרקתי את עצמי. אני לא יודע איך להכיר אנשים אחרים שלא דרך האינטרנט, וכבר קשה לי לבטוח באנשים באינטרנט אבל זה המוצא האחרון שלי (לא טרולינג, אמיתי). איך אני יכול להשתלב בחזרה בחיים שאיבדתי לפני 4 שנים?