אני לא יכולה לשאת עוד, אני רוצה למות

מי שיקרא את זה עד הסוף , אז תודה רבה רבה רבה.
אני לא בדיוק יודעת איך לפרוק או להוציא , אבל כדאי לנסות.
הכל התחיל לפניי חצי שנה, דיכאון תקף אותי, עברתי חוויות נוראיות, כמו נטישה מהחברה הכי טובה שהייתי צריכה אותה יותר מכל. וגם חוסר חברים, חוסר פעולות, הסתגרתי בחדר במשך מלא זמן, החיים היו חושך בעיניי. פשוט מחטים של דיכאון וחולשה תקפו אותי, זה היה בלתי נסבל ועברו לי כמה מחשבות אובדניות בראש.
עברתי גם חווית פרידה שהשאירה בי טראומה, אני לא מסוגלת לחשוב על כל מה שקשור לאהבה או לזוגיות, אני מעדיפה לישון ולהישאר במיטה, לא לקום ממנה ולא להתראות עם בנים.
בכל מקרה- הדיכאון התחיל ברמה יחסית שנראתה לי גבוהה, והוא עלה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד והוא בשיא. בחיים שלי לא היו לי מחשבות אובדניות כמו בתקופה האחרונה, לא תיארתי לעצמי שאני ידרדר לזה. וזה לא הסוף. זה הפך לחולשה פיזית, זה הפך להרגל , פשוט הרגל נוראי לדיכאון. אני לא יכולה יותר לקום בבוקר. קשה לי לבכות, אני מרגישה חסרת רגשות. אני מרגישה אבודה. אני לא מרגישה שהורדתי אבן מהלב כשכתבתי את זה, אני פשוט מרגישה ריקה.
וזה עדיין לא הסוף. זה הדרדר גם להפרעות אכילה . שבוע אחד אני לא אוכלת ושבוע אחרי זה אני טורפת. זה בלתי נסבל. אני רוצה למות, בחיים שלי לא רציתי למות.
היו לי מלא עליות ומורדות, אבל אני לא עולה יותר!! אני לא עולה. אני כבר חסרת תקווה, אין לי כוחות, אין לי פשוט כוח לנסות. אני לא יכולה לשקם את עצמי .. זה עצוב, זה נורא, זה מתסכל!!! ניסיתי לדבר עם אבא, אבל הוא פאקינג לא עוזר! בהתחלה הוא עזר, ואחרי חודש הוא כזה ״איך עדיין לא עבר לך הדיכאון יא ילדה טיפשה??? זה היה צריך להימשך גג שבוע! אני מיואש, לא רוצה לעזור לך!״
לשמוע את זה עוד יותר הרג אותי, זה רמס אותי מבפנים, הרגשתי את עצמי מתפרקת וחסרת אונים, הרגשתי את העולם קורס סביבי ואת הנשמה שלי יוצאת מהגוף. אני מרגישה קפואה ברגשות עכשיו, אני לא יודעת מה לעשות. אני חסרת תקווה! כבר לא יכולה לנסות יותר, אני מנסה להשיב אליי את התקווה, אבל זה לא מצליח- אני רוצה למות. אני לא יכולה לשאת עוד...
אני לא אחזיק מעמד ואין מי שיעזור לי! בבקשה תעזרו לי... מישהו..