אוקיי אז יש לי חבר כבר שנה וחצי ,אנחנו באותה כיתה ואנחנו כמעט כל הזמן ביחד לומדים ביחד מבלים יוצאים הכל אנחנו עושים ביחד.
הוא החבר הרציני הראשון שלי אבל אני לא שלו.
בהתחלה ממש פחדתי שמתישהו נפסיק לאהוב אחד את השני אז כל הזמן הייתי יוצאת איתו והיינו עושים מלא דברים כפיים, ותמיד הסברתי לו כמה חשוב לדבר על הרגשות שלנו אחד עם השני והוא נפתח אלי ואני אליו ושנינו עשינו שינוי אדיר ותמיד האמנתי שככה צריך לנהל מערכת יחסים ושמערכות יחסים נגמרות אם לא מדברים על דברים ואם לא יוצאים וצוברים חוויות יחד.
אבל בחודשים האחרונים התחלתי להרגיש שאני ממש אדישה אליו שאני פחות מתלהבת, פחות משקיעה, פחות מדברת על דברים פחות מראה אהבה.
הוא מרגיש את זה ובהתחלה הוא כל הזמן היה אומר לי בצחוק שאני לא אוהבת אותו יותר אבל עם הזמן הבנתי שהוא באמת מתכוון לזה והוא גם אמר לי את זה כמה פעמים ברצינות.
הוא גם עושה בשבילי יותר דברים מפעם ואני מרגישה שהתחלתי לקחת את זה כמובן מאליו.
אני מרגישה ממש רעה אליו בקשר הזה בזמן האחרון והמפגשים שלנו לבד כבר לא כפיים כמו פעם.
אני אוהבת אותו ואני יודעת שאני אוהבת אותו אפילו יותר מבהתחלה וגם הוא אותי ואני מנסה להיות יותר אכפתית ולהפגין יותר אהבה כלפיו אבל אני לא מצליחה ואני כל הזמן אדישה ודכאונית כזו וזה רק בזמן האחרון ואני לא יודעת למה.
והוא מהצד שלו בטוח שאני פשוט מתרגלת אליו ואוהבת אותו פחות ושזה טבעי למרות שהוא לא מרגיש ככה כלפי.
אבל אני לא רוצה שדברים כאלו יהפכו למשהו טבעי כי אז נמצא את עצמנו במצב שכל המפגשים שלנו יהיו באווירה מדכאת ובסוף נפרד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות